[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נד לארה
/
ארון הבגדים

ארון הבגדים

אני עוד לא לגמרי יודע למה פתחתי את ארון הבגדים הישן שלי.
אולי התגעגעתי קצת להביט בו ולנעוץ בו עיניים, אולי רעידת
האדמה החזקה לפני כמה חודשים שברה את המנעול שלו. אבל הנה אני
כאן עכשיו, מולו, פתוח לרווחה, והוא מכוער כמו אז ביום שסגרתי
אותו.

ידעתי שהייתי צריך לשים מנעול חזק יותר, אבל מיהרתי, אז חיברתי
את המנעול הראשון שמצאתי, כזה שכל מפתח יכול לפתוח אותו.
"תיאטרון אבטחה" קוראים לזה במקצוע, האדם הסביר יראה שיש מנעול
ויחשוב שמה נמצא שם באמת מאובטח, גם אם לאו.

ממתי אני אדם סביר? מדי תקופה הייתה מציץ בחור המנעול, מתפתה
לדעת אם הכל עדיין שם. לעיתים הייתי מעביר מטלית לחה על הדלתות
לנקות קצת את האבק, בכל זאת רהיט עם ערך, צריך לשמור עליו. אני
רואה אותו היום ממורק ונוצץ, כאילו עכשיו הגיע מהנגר. השקעתי
וקניתי את התכשירים שכתוב "שפריץ אחד וזה כמו חדש".

הפרסום קצת משקר כמובן, אחד לא הספיק. הם רוצים שתגמרו את כל
התכולה ושתקנו עוד אחד. שפריץ, ועוד שפריץ והרבה מירוק. כל פעם
שאני עובר עליו, מבפנים או מבחוץ, הגוון של העץ חוזר לחיים, עץ
מלא ויפה, מגולף, מבריק, הו כמה התגעגעתי אליו, שנים שלא ראיתי
אותו.

והבגדים שבפנים, טוב, אלה מקומטים ומכוערים כמו ביום שסגרתי
אותו. לא קיפלתי אותם ולא סידרתי אותם בסוף אף פעם, למרות
שהראו לי איך לעשות זאת. כך ולא לך, אל תעשה שטויות, למה אתה
לא מקשיב, אתה רוצה שוב לעשות לעצמך נזק? מיהרתי, דעתי הוסחה.
דחפתי לשם כל מה שהצלחתי, טרקתי את הדלתות ונעלתי, קליק.

אני זוכר את הלילה שניסיתי לשלוף ממנו חולצה שחורה שרצית
ללבוש. זו היתה חולצה ששמרתי רק לאירועים מיוחדים. היא היתה אז
כבר קצת קרועה, ודאי ראתה ימים טובים יותר. לבשתי אותה יותר
מדי פעמים, אבל עוד פעם אחת לא תזיק, פעם אחרונה ודי. היא היתה
תקועה במדף העליון מאחורה וכשמשכתי אותה, כל הבגדים נפלו על
הרצפה. האימה, הבושה.

לאט ובשקט אספתי הכל חזרה. רק שאף אחד לא יראה, שאף אחד לא
ישמע. הציעו לי עזרה, הסכמתי בהתחלה אבל נהיה לי קצת לא נעים.
לא נעים שיעשו את העבודה בשבילי, לא נעים שאנשים זרים נוגעים
לי בבגדים. אז אמרתי להם תודה, אני כבר אסתדר מכאן לבד,
שיקרתי.

ואז הרמתי את מה שעוד נשאר על הרצפה, פריט פריט, חולצה אחרי
חולצה, מכנס אחרי מכנס, קיפלתי, טוב, לא ממש, אבל הנחתי את הכל
על המדפים. סיפור מעניין על המדפים, מעולם לא הצלחתי להרכיב
אותם כמו שהיו בהתחלה. משהו בהם תמיד נשאר עקום, לא לגמרי
מסודר.

דברים ליום יום הנחתי במדף האמצעי, זה שמול העיניים, שום דבר
חריג במיוחד, בגדים רגילים לחלוטין. כאלה עם פרצוף מחייך, או
כיתוב בנאלי כמו מה המצב, הכל טוב, והכל בסדר.  במדף למטה, את
הדברים הכבדים שקשה להרים רחוק, רק לדחוף ככה עם הרגל, ולשכוח
שהם שם.

במדף העליון שמתי את כל הבגדים הסנטימנטליים. כאלה עם משמעות
מאחוריהם, מתנות מאנשים שאבד איתם הקשר במרוצת השנים, אהבות
שנכבו, אכזבות שדעכו, דברים שקניתי לאיזה אירוע מיוחד שלא יצא
לי ללכת אליו.
במגירות דאגתי להחביא טוב טוב את הגרביים עם החורים שעשיתי
בהם, אני חושב שאף אחד לא ראה כשהם נפלו.

הנה, הכל שם, בדיוק כמו שעזבתי אותם לפני כל הזמן הזה. אני
רוצה להוציא לרגע את החולצה השחורה שכל כך אהבתי, שכל כך
שנאתי, שלבשתי בבדידותי, ודחפתי הכי עמוק והכי רחוק בארון
הבגדים. אני רוצה להוציא את החולצה ולמדוד אותה, מעניין אם היא
עוד עולה עלי. אני רק לא יודע איך לעשות את זה בלי שהכל ישפך
החוצה, שוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נמאס!
שלי, יאללה,
תראי איזה
שובניזם! החבר
שלך מכריח אותך
למצוץ לו, בין
אם את נהנית או
לא!
יאללה, תראי
לעולם שהפמיניזם
קיים!
בואי אליי!

-שובניסט חרמן


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/9/21 16:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נד לארה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה