|
אני מחבקת את גופך הגוסס
את ראשך הרזה.
אני מלטפת את שערך הקלוש
את בשרך הצפוד.
גופך הולך ומתנדף
גופך מתאדה והולך
אך ראשך הבהיר
זוכר הוא עדיין
זוכר הוא הכול.
בזרדי רגליך
אתה הודף מעליך
את הסדין הלבן
את השמיכה הכבדה
ואני יושבת למראשותיך
מושחת בשמן משחה את עיניך
בולמת עד כלות נשמה את לכתך
עוצרת בכוח את צאת נשמתך.
חורף חיוור יורד על ירושלים
מים זזים
מים עזים
נוזלים ממרום
וענן עצוב נקשר אל ההר. |
|
|
מעניין מי הביא
לעולם את כל
הדימויים האלה
מעולם הבניין?
"ראש של בלטה"
"אני בצבע של
הקיר"
"אני חיורת כמו
סיד"
ולמה תמיד
אומרים לי את
כולם..זה בגלל
שאבא שלי קבלן
או כי אני
אשכנזיה?
אשכנזיה שאבא
שלה קבלן תוהה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.