|
כשהעצבים נחים בגשם השוטף
כשהגשמים מהסים את הנפש
מלרוץ כמוכי אמוק
כדי לבלוע משהו שהוא אשליה בסופת חול
אז האדמה בולעת מים
ורוויה במים כמו ספוג
השורשים שותים לרוויה עד להתפקע
ופורחים בשלל צבעים וטעמים
מתוך עומקה של הנשמה. |
|
|
אבא של אפרוח
ורוד.
הוא תמיד
ערומקו, אז קל
לבדוק.
(מתוך "עוד ועוד
אישים שלא היו
יהודים", הוצאת
מערבל בטון
2003) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.