מריצה שורות
ועדיין אין מרגוע לסבל שלי.
הראש בערפילים,
הנפש בליבת כדור הארץ,
זורמת לי רותחת בעורקים,
עולה למוח, צורבת כמו כתר קוצים..
והוא, מכור אליה, אובססיבי, קנאי.
אני מחכה לחינם,
אחרים קמצנים.
הם מריצים את השורות שלהם,
לא איתי, בחדרי חדרים.
ואני? עוד שתי שורות ואסתדר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.