|
כמו עם בארצנו
חופשיות מילותיי
ואינן מוכנות להתקצץ
אז אני נמלט איתן מהקצבייה המעגלית של חיי.
רגעים אני בז לדיוק
סוגד לעמימות הדברים
נותן להן להתבסס בבוצן.
אוהב לתת לשירים להתפשט
ולמילים שלהם לכבוש שטחים.
באוסלו שיבוא אחר כך
אני מכריז ללא כחל וסרק
שטח משוחרר לא יוחזר
סימן קריאה. |
|
|
ההתקן התוך רחמי
הראשון היה צרור
אבנים שנדחפו
במקרה לרחם של
נאקה וכך מנעו
הריון.
ואני שואל, מילא
לדחוף אבנים
לתחת של גמלים,
אבל אחר כך עוד
לספר לחבר'ה?
זוזו לסטרי,
הסטוריון |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.