יושב בפינת חולי, גדושת כל טוב,
ומביט בטיפשות, שגודשת את עינייך,
ביופי הריק, שאין בו כלום מלבד צורה,
צרה צרורה כזר פרחים,
שיובש ימיו ניבט אליו מעתידו
וריקנות הקיום הכל כך סתמי וכל כך מבטיח, לכאורה.
אומרת כל כך הרבה ושותקת כמו אבן מבפנים,
כזו אפסות מפוארת נתן לך האל,
כי רק אל יכול ללקות בכזה טמטום בזבזני.
אם היית ברואת אלה, היא לבטח הייתה הופכת אותך לשואב אבק,
או לדבר מועיל אחר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.