מקיץ באשמורת שנייה
מחלום ביעותים נוראי,
מלטף כסת הנוצות ושואל -
ההיה?
הירדם, שוב לישון ברוגע,
את לוחשת, פיה טובה,
לא היה ולא נברא.
אני אתך.
ובחלוף שעות שוב שואל,
התדעי, נפער בור בנפשי.
לעולם! השבת לי,
גם את רוחי.
מה טוב להתעורר למציאות,
אנו חבוקים, הן לא היו דברים.
מְגֵרָה אחורית נפערה בלי משים,
סגרת אותה בחן, ברגישותך
ולי, עונתך וכסותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.