[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פרטים קטנים וחסרי משמעות טווים את עולמנו הקט ומעניקים לו
תחושה של מוכרות בעלת נפח ממשי בעולם. אוכל, דורות, צער
ואובדן, רגעים קטנים של אושר - כל אלה כבר עלו על כל הגדות
האפשריות בסיפורים וברומנים המעיקים בני ימינו, שהופכים כל אדם
אפרורי לגיבור של סיפור. כך, למעשה, נעלמו האנשים בעלי המשמעות
והתחלפו בפרטים.
היה זה יום בלתי רגיל בחייו של אדם בלתי רגיל שבו התחיל
סיפורנו. באוויר עמדה נימה של חמסין מתקרב, כשיובש וקור
מעורבבים יחדיו בחודשו של ארנביב, כאילו מזמינים אותנו - מבלי
שנשים לב - לתחילתו של הקיץ. האיש קיבל את ההזמנה ויצא החוצה
לענייניו בתחושה מתרגשת של התנערות ממטריות שבורות ומעקצוצי
סוודר, כשבתוכניותיו סוף סוף לעשות את המעשה האמיץ, להתגבר על
המכשול, ולעלות מעלה למציאות טובה יותר. הוא לבש חולצה רשמית
למראה שמונחת בנוחות על כתפיו, לעס מסטיק ללא סוכר לרעננות
מתמשכת, גזז עוד בערב אמש את שערות אפו, והיה לחלוטין מוכן.
אכן כן, היום זה היום -  היום הוא יבקש העלאה. כן, הוא כבר
החליט ושום דבר לא יעצור בעדו. הוא הזכיר לעצמו שוב מדוע היום
זה יקרה. כי זה מגיע לו, והוא מדמיין מציאות טובה יותר עבור
עצמו, כי אין עוד אחד כמוהו ותפקידו בעולם אינו בר החלפה. בדבר
האחרון הוא באמת צדק.
אז הוא יצא לרחוב, כאמור, ועוד לפני שחצה את הכביש ראה כיצד
חולפת ברחוב אישה נאה, בחצאית ירוקה, מתקרבת לקצה המדרכה, רגלה
מתעקמת, והיא מועדת ושוברת את העקב. מוזר. אבל בנקודה זו הוא
עוד לא הצליח להבין את הרמז.  
הוא התקרב לבניין המשרדים הגבוה, הנהן לשומר שאותו הוא רואה
מידי יום. מידי יום הוא עומד כאן, עוצר איפה שכולם ממשיכים
לעבור. נטמע בסביבה והופך לחלק מהיום של כל אחד. המשרד של הבוס
שלו היה בקומה 18, ולאחר מספר דקות כבר עמד שם, והתיישב בנימוס
מול הבוס.
בתחילה חילופי הדברים היו חביבים למדי משני הצדדים. הוא דיבר
על תרומתו, והבוס שלו הביע את "הערכתו הכנה", הוא הזכיר את
מסירותו לחברה, והבוס ציין לטובה את חשיבותו הרבה לארגון. ואז,
הוא לקח אוויר, חזר שוב בראשו על המציאות הטובה יותר עבור
עצמו, כי מגיע לו, והוא גם יכול. הוא ביקש העלאה.
"בלתי אפשרי". מדוע? "אילוצים מאילוצים שונים, המשק, המיתון,
השוק, המנכ"ל, המזכירה של המנכ"ל, וכו'." האיש לא היה מוכן
לוותר. בשביל מה הכין את עצמו נפשית וחזר ואמר לעצמו שהוא
יכול? לא, הוא אמר, הוא מתעקש. הבוס התעקש גם הוא.  
מבלי לשים לב איך הסלימו הדברים, הוא לפתע מצא עצמו עומד נחוש
ולא מוכן לוותר, והבוס קפץ בבהלה וקרא מהר מהר למזכירה שתקרא
מהר מהר לאבטחה. דווקא הזימון הזה לאבטחה - הרי מה כבר יעשה לו
האיש שלרגע קצת, יגידו הרופאים, חווה התמוטטות עצבים - הוא זה
שנתן לאיש יותר אומץ. והוא הרגיש דווקא יציב ונחוש מאוד, וכלל
לא ממוטט-עצבים.
הוא אפילו לא הסתובב אל עבר השומר שהגיע, והתבונן בשלווה מלאת
עוצמה וזעם על הבוס צועק הוראות, ואומר אותן בקול, וממלמל אותן
בלחש, ותופס בחזה שלו, ומתנשף, וצונח ארצה. האמבולנס הגיע,
והבוס פונה לבית חולים, בלי שום נזק רציני, כי אף אחד לא נפגע
בינתיים. אבל האיש כבר לא היה שם.
הוא הלך ברחוב הצדדי ותהה אם לשוב לביתו ולארוז חפציו. אולי
לנסוע לנופש קצר או לחפש קצת עזרה. מבלי משים הוא עלה על הקו
הרגיל, והתיישב במקום הנוח ביותר וראה מזווית עינו בחורה צעירה
בחולצה תכולה עולה לאוטובוס ומעיפה את שיערה לאחור. הוא התבונן
מעבר לחלון, וחשב מה לקחת, כשהאוטובוס בלם בפתאומיות ושוב זינק
קדימה, מעיף את כולם בסחרחרה אחורה. על האיש צנחה הבחורה
בחולמה הכחולה, חייכה, ואמרה: "כולן נופלות לרגלייך".
הוא חייך. אבל לפתע אימה נוראית התנגשה בחזה שלו כשהכל התבהר
לו.
כולם נופלים לרגליו. ופתאום הוא הבין. כולם נופלים לרגליו!
הוא הוא, ולא אחר, אמור להיות השליט העליון של העולם! קיסר
האנושות, דיקטטור אף גדול מצ'ארלי צ'אפלין, שינחה את העולם בחן
ובחסד אל עבר שחר בהיר של נאורות ושלווה רוחנית.
מוזרה המסקנה הייתה יכולה להיות, אם לא מכירים את האיש הבלתי
רגיל.
עוד מילדותו דיכאו בו רצונות להנהיג. גם אם הצליח לקרוא לכל
כלבי הרחוב בשריקה אחת והם התקבצו סביבו בכשכושי זנב, והחתולים
כמעט והתרפסו בפניו, בדרכם האדונתית החתולית שמסרבת להכיר
ביישות נעלה עליהם. מידי יום, הוריו, שהיו משום מה מאוימים
מילד קטן, דחקו בו להכיר בחשיבות המסגרת ובתרומה ששיתוף פעולה
מביא לעולם. הם סיפרו לו סיפורים ומשלים על התועלת הרבה
בהתנהגות טובה, ודאגו לתגמולים להתנהגות כזו.
וגם העולם דיכא את זה כמובן. כי כמה חבל שהעולם כבר לא בנוי
להכיר בשליט בשר ודם, אלא כפוף רק למכשירים, ורעיונות מגוחכים
כמו שיוויון כלל עולמי, שברור שמעולם לא היה רחוק יותר מן
המציאות. עידן האינדיבידואליזם, הם אומרים, אבל דבר לא רחוק
מהמציאות. העדר כמנהגו נוהה אחר העדר, בקיבוציות נורמטיבית
ועיוורת. והרועה הנהיג אותו ללעוס דשא ודגנים, כדי שחלילה לא
יתרגזו האריות.
כן, מציאות לחוד וחיי אדם לחוד, למד האדם הצעיר על בשרו,
שבינתיים ירד מהאוטובוס, חלף על פני הבית, המשיך הלאה בדרכו,
עלה על הרכבת למרחק גדול במטרה אחת ויחידה. רק שהפעם בנחישות
אמיתית שלא דורשת מנטרות שחוקות אלא קיימת כאותה העובדה שיצקה
את נפש האדם בתוכו.
הוא נסע אל עבר מרכז העיר בתוכנית אחת ואחרונה - להיות השליט
העליון.
ובינתיים עדיין המשיך הרחוב בנמנומו הלאה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אלוהים לא
קיים, אז איך זה
שבמה חדשה כן?

הוכחה לקיומו של
אלוהים


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/5/16 3:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליסה טרומן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה