[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מומי מרקס
/
הרי אדום

מה יש לי? קוטג' למריחה, אודם על השפתיים, איפור לעיניים,
נעליים מזכוכית, ארגז מלא חול ואנשים קטנים עשויים משעווה, עם
פתיל קטן למעלה. אני מדליק את האנשים הקטנים העשויים משעווה,
ועכשיו כבר אין לי אנשים קטנים עשויים משעווה, רק שלולית
שעווה. זה מה שקורה כשחיים יותר מדי זמן לבד, משתגעים. הופכים
דברים מוזרים לדברים שגרתיים, ומפתחים מנהגים, דרך התנהגות,
דרך מחשבה, ואפילו דת - לא שגרתיים. למשל החתול הזה, הוא מת.
הוא מעולם לא היה חי, לא באמת, אבל בכל זאת הוא מת. הוא מת כי
הוא עשוי מבד וסמרטוטים. אפשר להגיד שהוא בובה, אבל אני שונא
את המילה הזו - בובה. ככה גרושתי הייתה קוראת לי לפני
שהתגרשנו, ואחרי שהיא רוקנה אותי מ-כל כספי, שכלי ושפיותי. אבל
אני תמיד מסתכל על חצי הכוס המלאה, ולא משנה שהיא מלאה בערק.
אני מטביע את צערי באלכוהול, אבל הבן-זונה למד לשחות...
כשאנשים מברכים אותי, אני מברך אותם בחזרה, למרות שהם לא
אמתיים. הם לבושים תמיד מסודר ומתנהגים בנימוס ובאיפוק, ואנחנו
אוכלים ביחד ארוחת ערב עשירה על שולחן עגול וגדול, והם מדברים
ביניהם ואני מקשיב, והכול אני מבין והכול חדש לי, למרות שהם רק
בראש שלי. ואז הם עוזרים לי לפנות את הכלים, ולפעמים מישהו
מתנדב לשטוף אותם. ואחרי זה אנחנו שותים כמה כוסיות, ומהרהרים
במהות הכלום ובתכלית הריקנות. כאלו הם חיי בבית הבודד אשר על
ראש הגבעה. רעפים אדומים מעטרים אותו, ועורבים מקננים בו.
ילדים זורקים אבנים ומנפצים זגוגיות, עד שאין כבר זגוגיות
לנפץ. אז הם צועקים לי להתקין בחלונות זגוגיות חדשות, כדי
שיהיה להם מה לנפץ. "לא קר לך?" הם לועגים. "ייכנסו לך ציפורים
ועכברים דרך החלונות, לא כדאי לך ככה..." יש לי אורגן שאני
עליו מנגן. אני שם ביט אחד או שניים, ומתחיל לאונן על הקלידים.
לפעמים זה מזכיר לי נשף חתונות, ולפעמים מארש הלוויות. אבל אני
תמיד מבסוט ממה שיוצא, ושומר את זה בזיכרון של האורגן, שמנגן
לי אחר-כך את זה מעצמו, לבד. הילדים טיפשים, הם חושבים שאני
מנגן אותה מנגינה שוב ושוב... הבערתי אש באח ושרפתי שטרות כסף.
לא יודע למה, זה נראה לי דבר נחמד ונכון. הערבי עם הנרגילה
שמעשן למרגלות ההר שלי, עולה לפעמים לבקש חלב וסוכר. הוא כל
הזמן מבסוט וכל הזמן מחייך, וקורא לי "יהודי מג'נון." הוא יורד
למטה ומאכיל ומשקה את הכבשים שלו, והן נעות על פני הרי אדום,
כמו שיניים לבנות בלסת המדבר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בעיקרון, העולם
די פשוט.






מרפי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/5/20 15:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מומי מרקס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה