[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








תחושה של סוף
משאירה סימן דק וארוך
על חלון המטוס.

אני רואה סוף בחיבוק של אמא,
בידיים של סבתא,
בדמויות שאני מוצאת בעננים.

אני מרכינה ראש. משפילה מבט
אל החגורה שאמורה לגרום לבטיחות אבל
אני לא בטוחה שיש בטחון במושבים הללו.
למרות  החגורה, הקסדה, הרמזורים,
הציפור הזו עומדת
להתנגש
כל כך חזק
בשמשה העדינה,
הנוזלית
שמקיפה את החיים שלי.

כולם מנופפים לשלום מרחוק:
עם או בלי מטפחות,
עם או בלי דמעות בקצוות העיניים.
המזוודות שלהם עומדות בשורה ארוכה
ואני רוצה לבעוט אותן מעבר

לסף

בסוף אני מוצאת את עצמי אורזת בשבילם
כדי להיות מוכנה מראש.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שנייה שנייה
אחת, עיצרו
לרגע:

כשהקוטג'
מתייבש, הוא
נהפך הרי
לגבינה.
אז כשגבינה
מתייבשת, היא
נהפכת לחמאה.

אז רק רגע, רק
שנייה.
מאיפה הכל
התחיל?


עוד טמבל שמנסה
לחזור על הביצה
והתרנגולת.

ככה זה קיבוץ,
אלו הן
ארוחות-הבוקר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/3/14 10:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טלי קייזר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה