[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








את בבית אבן באחת המאות הקודמות, הרופא מנסה להחיות את הילד,
השוכב במיטה למטה, בסלון עם האח. את חשה בחום הנובע מן האח
וממלא את החדר, ואת מרגישה בצינה המביטה בך מבעד לחלון, מן
הלילה החשוך. תצטרכי לצאת לשם. את לוקחת איתך את הדרוש לך:
סכין, בקבוק משקה חריף, שכמיה ולפיד מוכן. הרופא עומד מול
המיטה ואומר לך כבדרך אגב: את חייבת לחזור מהר. את מהדקת את
שרוכי מגפי העור הגבוהים שלך, מיטיבה את השכמיה על ראשך
ויוצאת. מיד בפתחך את הדלת את חשה בצינה המנסה להתפרץ פנימה.
את סוגרת את הדלת אחרייך ובכך משאירה את הצינה בחוץ, איתך.
האור הכתום של האש באח בוקע מחלונות הבית ונח ברכות על האדמה.
הוא עמום, ומלבדו, החושך מקיף אותך. הרוח נושבת קלות, מניעה את
ענפי העצים הארוכים מעלייך, שמשמיעים שריקה עצובה בתגובה. את
מתחילה ללכת במעלה השביל היוצא מקרחת היער ומוביל הלאה. את
נכנסת אל בין העצים, שמצטופפים יותר ויותר ככל שאת מתקדמת,
כמנסים להשכיח ממך את העולם שבחוץ. את ממלמלת משהו בשפה עתיקה
שרק מעטים יודעים על קיומה, והלפיד שבידך מתלקח. את מרימה אותו
בזמן שהלהבה משתלטת עליו, וממשיכה ללכת. הצללים הארוכים של
העצים נמשכים הרחק ממך אל תוך העלטה המקיפה אותך. היער שקט, אך
לא דומם. בעוד כאלף צעדים תגיעי לשפת היער שלך. השביל ימשיך
משם אל מקומות שבהם לא היית. את ממשיכה לצעוד במרץ. ינשוף קורא
בצמרות מאחורייך. את שומעת את רחשי העלים כשהוא יורד בתעופה,
פרוש כנפיים, קורא קריאה נוספת ועובר מעלייך. הוא ממשיך קדימה
ונעלם בין העצים. אך את ראית. ראית את הדם. ראית את ההבלח
הירוק. את מתחילה לרוץ. הלפיד שואג ברוח כשאת רצה, אורו מרצד
ומתפתל לאחור. שכמייתך מתנופפת גם היא במידת מה. מגפייך
מעניקים לצעדייך רכות ועוצמה שרק את יודעת להעריך, בעיקר
ברגעים כאלה. העצים מתחילים להדלדל, ומעט אור שמיי לילה נראה
לפנייך, בין הענפים. השביל מתפתל פיתולים אחרונים לפני שהוא
עובר את אחרון העצים, ואת רצה בעקבותיו כמו ילדה בעקבות אביה.
והנה נגלה לפנייך העמק, עמוק ורחב, צבוע באפור הכהה של אור
הכוכבים. השמיים מעלייך צבועים בכחול עמוק כמו אהבתך, וזרועים
אינסוף כוכבים קטנים ודוממים. הירח נעדר מהם. הרוח הקלה חוזרת
לנשוב, עולה מן העמק ומלטפת את צמרות העצים שמאחורייך. ועכשיו
את יורדת. השביל מובילך במורד אדמה מכוסת עשב, סביב סלעים
טחובים, סביב בורות ומחילות שרובן ננטשו. ותמיד, העמק, לפנייך,
פתוח ומזמין, אם כי גם מאיים מעט. אינך רצה עוד. הדרך ארוכה.
אך צעדך בוטח ונחוש, על אף העובדה שאינך יודעת מה מצפה לך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בעקבות תלונות
הציבור, אני
מודיע בזאת על
פרישתי הרשמית
והסופית
מהסלוגנים. לא
הייתי מצחיק,
אני יודע -- אבל
אני אשוב בקרוב
תחת דמות חדשה,
וגם אז לא אהיה
מצחיק. אולי
אפילו אהיה הרבה
פחות מצחיק.

אשכנזי שעיר,
בפעם האחרונה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/5/13 11:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתמר בלדסו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה