פתחתי את ליבי לפניך.
פרוס כך לרווחה.
נחשפתי. במאה אחוז.
נתתי לך לאחוז בליבי הרגיש והרוטט, בתקווה שתוכל לשמור לי
עליו, לרגע.
זה באמת היה לרגע.
רגע חלומי ונהדר שנמשך חודשיים לערך.
רגע בו חזרתי שוב להאמין באהבה, בזה שאני מסוגלת להרגיש משהו
חזק למישהו, ברגשות.
חודשיים מלאים בשמחה ואושר, אהבה,
נתינה, כל כך הרבה נתינה,
וקבלה גדולה.
כשהייתי בזרועותייך הרגשתי שוב בטוחה.
יש מישהו שדואג לי ואוהב אותי. מישהו שמעריץ אותי מקרוב ורוצה
את כל כולי באשר אני!
אהבה
הרגשתי אליך אהבה. ואני בטוחה במאת האחוזים שהרגשת אליי אותו
הדבר.

קשה לי לחשוב על הרגעים שלנו מבלי לבכות.

המציאות לבסוף הופכת עורה ונהיית אכזרית וקרה.
נכון, עשית טעות פאטאלית, אך אני עשיתי את שלי ברגע בו החלטתי
לוותר עלייך.
אתה התחננת להזדמנות שנייה, ואני עם עקשנותי הטיפשית להפליא,
סירבתי.
עכשיו איבדתי אותך לעולמים.

ידעתי שנשוב וניפגש.
הנה אלוהים, כוח עליון, רצה ואכן נפגשנו אמש.
זה היה עצוב מידי וחסר הגינות כלפי שנינו.
מאותו הרגע בו ראיתיך לא יכולתי לחשוב על דבר אחר.
לאחר שחברנו יחד, כבר לא היה מנוס מאותו לילה קשה, אך נהדר...
סערת רגשות תקפה את שנינו מבלי להיות מוכנים לכך.
כל כך רצינו להיות יחד זה בזרועות זו, מבלי לחשבן לאף אחד.
אך המציאות שונה. וכואבת.
לי יש את חיי, לך את שלך והפער גדול מידי לגישור.
ראיתי את הכאב בפרצוף היפה שלך. ראיתי אותך נאנק מכאב לב. ואני
אחריך. שבויה בידייך.
היינו יחד, רקדנו צמודים, אוהבים וכל כך כואבים, בידיעה שהאהבה
הזו לא תוכל עוד להתממש.
התנשקנו בכאב, וליבנו מדמם.
ידעתי שהערב הזה יגמר במיטתי. ידעתי.
מעולם לא ראיתי אותך כל כך שיכור וחסר שליטה! ואני במעשיי
הנעתי אותך לכיווני.
רקדתי לידך הכי טוב שרק יכולתי, שתזכור טוב מאוד מה אתה
מפסיד!
זו אני! ואני מיוחדת! ומגיעה לי אהבה! אהבה מתמשכת ואינסופית!
אני אוהבת אותך
ובעוד יומיים אארוז מזוודה ואסע רחוק מכאן לחיים הרגילים שלי
ואתה תישאר כאן כחלום שלא התממש עד תומו.
בכיתי בזרועותיך. הסברתי לך את הכאב הקיומי שלי, את הבדידות.
ואתה רק ליטפת ונשיקת ואמרת: "אל תדאגי, יגיע האחד שיאהב אותך
תמיד".
ואני רק בכיתי עוד... כי מה אני אמורה לעשות כשאני נמצאת
בזרועות הגבר האהוב שלי והוא מנחם אותי במציאת האחר?
אותך אני רוצה! איתי כל הזמן! עיקרון כה פשוט שלא הבנת
מההתחלה. כמה שיותר להיות בחברתך הנהדרת. כי בזמנים אלו אני
פורחת וחיוך עד נלבש על פניי.

עשינו אהבה בפעם האחרונה... וכשגמרתי רק רציתי שתישאר בתוכי
לנצח ואני אשאר חבוקה בזרועותיך המכילות והאוהבות.

עזבת כך בבוקר.
כולי תקווה שתוכל לעמוד בעוד מפגש כואב ועצוב, אך הכרחי.
מפגש רגוע בו איש איש ילך לדרכו עם שק זיכרונות יפים, בתקווה
שיום יבוא והאהבה הזו תוכל לשוב ולהתממש.
בבקשה, רק פעם אחת נוספת. להרגיש אותך, ולא להסתפק בריח שהותרת
על הכרית במיטתי.
כך אוכל ללכת הביתה בשלום ולסגור מעגל אשר תם, אך לא נשלם.