|
אודה לזמיר
מאת ג'והן קיטס (1795-1821):
המקור נמצא ב: http://www.bartleby.com/126/40.html
תרגום חופשי
1
לבי דווי,
קהות כבדת עפעף נוגסת בחושיי
כמו רוש שתיתי-כוס התרעלה-
או סם אלחוש אחר לפני דקה קלה
ולתהומות נהר לתה- נהר שכחה- אצלול;
ולא מרוב קנאה על מזלך הטוב,
אלא מיתר גיל על שמחתך נימפת עצים,
דרייאד קלת כנף, ציפורת הזמיר,
אשר בשלל צללי הקיץ שיר תפעים
במתק פה, בחלקת יער מנעימה
וירוקת אשור.
2
הו, מי יתנני לגימה של יין משובח
שהצטנן ימים רבים בתהומות תבל
וטעם לו של פרח ושל ניר ירוק,
של גיל בשמש משחימה, מחול וזמר הפרובאנס,
הו, מי יתנני מלוא קנקן לוהט משקה דרום
גדוש עד פיו במי אמת של מעיין ההיפוקרין [1]
סמוקים ותוססים, קורצים עד לשפה
ועל שפתיי יותירו כתם של חכליל,
כי אז אשתה ואסתלק מהעולם באין מבחין
יחדיו נימוג ביער מאפיל.
3
אמוג ואתפוגג, אשכח כליל
מעמסה שאת אף פעם לא תכירי בין עלים
פה, במקום של יגע, עצבנות, עקה ולחץ
בו אנקות גברים באוזן תהדהדנה
והשבץ מרעיד שרידי שיער אפור עלוב
דוהה פה זוהר נעורים אל רפאים ואין ,
ואין הרהור מבלי לפגוש בצער ויגון
ייאוש מכביד על עפעפיים כעופרת
אבד כאן זוהר עין היופי, אף לשווא
אליו תכסוף אהבה חדשה מעבר למחר.
4
לנוס, להימלט, אליך, על אברה פרושה;
ולא במרכבתו של בכחוס - שר תירוש - או של עוזריו,
אלא על מרכבה נסתרת של שירה;
ואף כי נבוכים ואיטיים רעיוניי
עדיך כבר הגעתי, רך הליל,
אולי תופיע סהר - המלכה הלבנה - על כס
מוקפת מעגלי פיות של כוכבים;
פה חושך,רק אדווה של זוהר משמים על כנף בריזה
אל טחב הדרכים המתפתלות תצנח באופל הירוק
5
היש פרחים למרגלות רגליי? איני מבחין מהם;
ומה ענן הבושם התולה על הענף ברוך ?
ורק כי אשער באפילה מהניחוח המתוק
מה חודש בעונה פה תשורותיו בשפע מעניק,
העשב החלק, הסבך, עצי פירות הפרא,
ורד הבר פה מאדים ברוך והעוזרד חיוור,
מתחת נשורת העלים דוהה הסיגלית
ובן בכור למחצית ירח ליל אייר עולה
והוא שושן סמוק עמוס טללים כיין
וצליל החרקים פוקד את אפלולית ערביים
6
הס, בעלטה אאזין; תכופות הייתי
מאוהב קמעה במוות קליל היד
ושידלתיו בצליל ובחרוז ובשמות רכים,
לשאוב נפשי הרגועה ממני לאוויר;
נראה לי שאין זמן יותר טוב מכעת
למות ללא כאב באפלת חצות,
לצליל נפשך המשתפך בהתעלות,
אוזניי יידומו אט בעת השיר
ואני מת באדמה לקול הרקוויאם.
7
ציפור בת נצח, למוות לא נועדת!
לא ירמסו את עפרך דורות תאבים;
קול זה שמעתי אמש החולף,
שמעו ליצן ומלך קדמונים;
אולי כבר זה השיר שרות שמעה
עת התהלכה בשדה חיטה נוכרי
געגועים בלב ודמע בעינה;
הזמר שאליו חלון נפתח
שירת נימפות נישאת מצוק נידח
על ים ועב וקצף גל עלי מרחב.
8
נידח - מילה שהיא כמו פעמון
קולו שואב אותי ממך אלי !
אדיו, שלום להיתולי דמיון
ידוע בתעתועיו כתחבולות שדון
אדיו לצליל שירה נוגה ומתפוגג
חולף מעל אפר ודממת יובל,
במעלה הגבע מתנשא אל על
ונעלם אי שם בעמק שליד.
חלום, או חיזיון הקיץ, מה זה היה ?
ישן אני או ער ? המנגינה פרחה.
[1] המעיין נמצא על הר הליקון מקום משכן המוזות המיתולוגיות
|
|
|
נגמר לי הסוס
אז עברתי לכבשים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.