[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שי כץ-זמיר
/
גוטמן

גוטמן
המורה נטע אומרת שאפשר לעלות לאוטובוס וכולם נדחפים. אני מחכה
בצד, יודע שעומר ישמור לי מקום אפילו שיואב ודני ש. יתחננו
שייתן להם לשבת לידו. כשאני עולה אני רואה את רבקה השמנה יושבת
על ספסל לבד מחבקת את הילקוט שלה ושוקי שתמיד אוהב להציק לה
תופס בידיות שלו ומנסה לסחוב לה אותו אבל היא מחזיקה חזק והוא
מוותר. אורן ונעמה יושבות מאחוריה ומחזיקות את האצבע על האף
וצוחקות. אורן אומרת שהיא מסריחה ונעמה מסתכלת עלי ועושה עם
הידיים להראות שרבקה שמנה. נטע אומרת לי לשבת ואני מתקדם לסוף
האוטובוס ומתיישב ליד עומר. הוא מזיז את התיק שלו ששמר לי את
המקום ומתחיל מייד לדבר על נבחרת הכדורסל. עומר הוא הכי גבוה
בכיתה ובחוג כדורסל של גדולים ואפילו שאף פעם לא לוקחים ילדים
מכיתות א' לנבחרת אז אותו לקחו והוא לא מפסיק לדבר על זה. יואב
יושב ליד דני ש. בכיסא שלפנינו וכול הזמן מתרומם ומציץ מעל
למשענת כדי להקשיב לנו עד שנטע צורחת עליו שישב ויחגור כבר כי
אחרת האוטובוס לא ייסע. היא סופרת אותנו ומגיעה עד 37 ואז
חוזרת לקדימה של האוטובוס ומתיישבת ליד רווית המדריכה. כל
המושבים תפוסים חוץ מהכיסא שליד רבקה. אף אחד לא מוכן לשבת
שם.
בדרך יש לי כאב ראש ובחילה מהנסיעה וגם מעומר ויואב שלא
מפסיקים לדבר אלי. אני לא עונה להם ורק שותה מים כל הזמן, יודע
שזו טעות כי אחר כך יהיה לי פיפי כל הזמן. אחרי מליון שנה
האוטובוס עוצר ונראה שהגענו. עכשיו אני לא יכול לחכות עד שכולם
ירדו כי עומר כבר עומד ודוחף אותי ואני יוצא למעבר ומחכה עם
כולם שנטע תזיז כבר את רבקה שמסרבת לקום מהכיסא שלה כי היא
רוצה לרדת אחרונה. אני אומר שכנראה היא מפחדת שידברו עליה
מאחורי הגב וכולם צוחקים. עומר דוחף אותי מאחורה ואני נופל על
דני ש. שנופל על יואב שנופל על דני ק. ומפיל את כל הטור. כולם
צוחקים ורק אביבה הגמדה בוכה ורצה לנטע להלשין. מכניסים אותנו
לבניין ירוק דרך שער ישן עם חודים למעלה ואני מייד חושב מה
יקרה אם מישהו יטפס על השער ויתקע לו חוד כזה בתחת. השלט הכתום
אומר שהגענו למוזיאון של נחום גוטמן ונטע אומרת לנו להיכנס
לחדר בצד וכולנו נדחפים ונטע צועקת שנרגע ואומרת שעכשיו אפשר
לאכול ארוחת עשר. עומר מייד מוציא שקית גדולה של צ'יפס ודני ש.
מוציא שקית עם פופקורן והם שואלים אותי מה הבאתי. אני מתבייש
להגיד שאבא נתן לי רק סנדוויצ'ים ואומר שעכשיו אני צריך לאכול
בריא ואחר כך אני אראה להם איזה חטיף הבאתי. אני מוריד את
הנייר מהסנדוויץ' ונותן ביס וביד השנייה לוקח קצת פופקורן.
אביבה באה בוכה לנטע ואומרת שנתנו לה חטיף שהיא לא אוהבת ונטע
מתעצבנת שהיא מפריעה לה לדבר עם גילה, המורה של א' 2, ואומרת
לה שתנסה להחליף. אביבה מתיישבת בצד לבד עם חטיף מוזר בצבע חום
וברור לה שאף אחד לא יסכים להחליף איתה. יעל וענת נשענות על
הקיר ואוכלות צ'יפס ביחד, צוחקות ומתחבקות. לענת יש שיער חום
יפה ועיניים כחולות והיא לא מדברת הרבה. יעל מדברת בשביל
שתיהן. שוקי בא ומנסה לשבת לידינו ולקחת מהפופקורן של דני ש.
אבל עומר אומר לו לעוף והוא נעלב אבל מפחד מעומר והולך. אנחנו
צוחקים. אני מסיים את הסנדוויץ ומשאיר את השני לאחר כך ובודק
אם נשאר קצת צ'יפס בשקית. בצד אני רואה את רבקה יושבת על הרצפה
ואוכלת פיתה עם גבינה לבנה שנשפכת מהחורים של הפיתה ומלכלכת את
המכנסיים שלה בלי שהיא תרגיש. ענת ויעל מסתכלות עליה בגועל,
דוחפות אחת את השנייה וצוחקות. אביבה מנסה לשבת לידן והן
אומרות לה ללכת. היא הצליחה להחליף את החטיף שלה לבמבה קטנה
והיא הולכת לאכול אותה ליד נעמה ואורן שמוכנות  שהיא תשב לידן.
עומר לוקח את שקית הצ'יפס הריקה והולך ומפזר את הפרורים על
הראש של רבקה. כולם נשכבים מצחוק והוא חוזר מרוצה. המורה נכנסת
לחדר ואומרת שצריך לקום ולבוא אחריה.
אנחנו עוברים בחדרים הגדולים, מפחדים מתמונה של איש שעומד וגבו
אלינו ומצייר ומביט אלינו אחורה במבט עצבני. אני עומד מול
תמונה גדולה שמראה רחוב ובית קפה ובית שבו כל הקירות נעלמו
ורואים מה האנשים עושים בפנים וברקע יש ים ואוניה גדולה שנראית
כמו מיכלית נפט וזה מזכיר לי שאבא סיפר לי שמיכלית כזו התפוצצה
ליד אלסקה וכול הנפט נשפך והרג את הדגים וכלבי הים והדובים
הלבנים ומקווה שהיא לא תתפוצץ גם פה ואז לא נוכל ללכת לחוף
הים. עומר עומד מול תמונה של אישה ערומה ומחזיק את האף כאילו
מסריח לו. אני מייד מחפש את רבקה בסביבה אבל לא רואה אותה
ומתקרב לראות למה הוא עושה את זה. בתמונה מצוירת אישה שמנה
שמרימה את הידיים  ורואים לה את השערות בבית השחי ולצידה שוכב
איש שרואים לו את כל התחת. עומר אומר שהתמונה מסריחה כמעט כמו
רבקה ויעל וענת צוחקות. בחדר הבא רואים עטיפות של ספרים שגוטמן
צייר ויש לנו כמה מהם בבית אבל אף פעם לא קראנו אותם.
אני נעצר ליד פוסטר גדול ומנסה לקרוא לאט לאט בקול רם את מה
שכתוב. "מה-גוחך בעורף האויב". המורה נעצרת לידי ועוזרת לי
לקרוא מסבירה לי שזה כבר לא גוטמן אלא אחד בשם דודו גבע שאהב
לצייר ברווזים, אבל בציור יש בכלל לוחם נינג'ה שבועט בביצים של
איש אחד, מכניס את היד לאף של מישהו עם מכונת ירייה ואת
האצבעות של היד השנייה לאף של איזה ילד שבוכה וצורח.
מושיבים אותנו ליד קיר ריק ומישהי מהמוזיאון מסבירה לנו כל
מיני דברים. אני לא מקשיב ומדבר בינתיים עם דני ש. על החוג
כדורגל ועל רז המרביצן מכיתה ב' שתמיד דוחף ואף פעם לא מוסר
ובועט בנו ברגליים עד שהוא מבקיע גול.
בסוף אומרים לנו לקום ונטע אומרת שזהו, גמרנו, ועכשיו ניכנס
לחדר שבו אכלנו קודם ונחכה שם עד שהאוטובוס יבוא לקחת אותנו,
ושיש שם שירותים בפינה של החדר אז שכל מי שצריך יעשה עכשיו כי
האוטובוס לא יעצור בדרך לאף אחד.
אני מתיישב ליד הקיר ומוציא את הסנדוויץ השני שאבא הכין לי, כי
הוא כועס שאני לא גומר את כולם, וכרגיל זה חומוס עם נקניק
ויואב מתיישב לידי ומוציא חטיף בריאות כזה כפול ומציע לי חצי.
אני לוקח ורואה את עומר ודני ש. מתקדמים לעברינו. אני מאוד
מקווה שעומר שכח שקודם הבטחתי להוציא את החטיף שהבאתי ובאמת
הוא מרשה לשוקי לשבת איתנו כי יש לו שקית ענקית של ביסלי גריל
שעומר נורא אוהב וכולנו אוכלים.
אח"כ הם הולכים להשתין ואני עוד נשאר כי יש לי גם שקית עם תפוח
חתוך לחלקים ושומע שכולם צוחקים בשירותים, וגם אני כבר צריך
בגלל כול המים ששתיתי קודם, אז אני נכנס לשם ורואה את כולם
עומדים מול אחד התאים הפתוחים.  אני דוחף כמה ילדים ומתקדם
לעמוד מלפנים ולידי עומד דני ש. ומהצד השני ענת ויעל ואני רואה
שבתוך התא עומד עומר ליד הדלת וצוחק. אני מתקדם עוד קצת כדי
לראות ובפנים עומדת רבקה על האסלה והמכנסיים שלה ירדו עד
הנעליים ורואים לה את התחתונים. יעל מחזיקה את הבטן מרוב צחוק
וכשאני שואל מה קרה היא אומרת שרבקה המסריחה עשתה פיפי
בתחתונים וגם הם היו מלוכלכים בקקי שנמרח לה על המכנסיים. אני
מתחיל לצחוק גם כן ועומר עומד ותופס מקל שבור של מטאטא שעמד
בפינה ומנסה לגעת בתחת הלבן הגדול של רבקה וצועק עליה שתוריד
גם את התחתונים שכולם יראו.
רבקה לא בוכה. רק הפנים שלה עצובות נורא. העיניים שלה עגולות
ושחורות והיא מסתכלת ישר לתוך העיניים שלי. אני מפסיק לצחוק.
עומר נוגע לה עם המקל בתחתונים ומנסה להוריד אותם מרחוק. רבקה
מחזיקה חזק כדי שהם לא יפלו ויש לה מין תחתונים ארוכים ורחבים
שיורדים בקלות וכבר רואים לה חצי תחת ועומר צועק עליה שתפסיק
להחזיק וכל הילדים מעודדים אותו שימשיך. אני חושב שרבקה מתחילה
לבכות ופתאום נעשה לי קר נורא בבטן ואז אני מתפרץ ודוחף את
עומר וצורח עליו  שיפסיק והוא נופל קדימה ופוגע עם הראש
ברגליים של רבקה וגם היא נופלת. הוא קם ומסתובב אלי והמבט שלו
מפחיד והילדים מסביב מפסיקים לצחוק ונעשה פתאום מין שקט מתוח
ואז הוא לוקח את המקל ומנסה לפגוע בי אבל אני יותר מהיר ממנו
וכול הילדים בורחים מהר הצידה ומפנים לנו את הדרך ואני בורח
החוצה מהשירותים ועומר אחרי עם המקל ואיזה מזל שנטע בדיוק
נכנסה לקרוא לנו לבוא לאוטובוס.
בדרך חזרה פחדתי לשבת מאחורה ולא היה מקום פנוי אז ישבתי במושב
ליד רבקה. ניסיתי לא לנשום יותר מידי, אבל הלב והראש שלי עבדו
כל כך מהר שהייתי חייב לנשום אבל לא היה שום ריח ובאוטובוס היה
שקט ואף ילד לא שר שום שיר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי שהולך לישון
עם תחת מגרד...

יתעורר עם יד
מסריחה...


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/10/09 8:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי כץ-זמיר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה