אחרי שש שנים באמצע חודש יולי
התחילה מלחמה קשת דופי
חיילנו נכנסים ללבנון העיקשת
מסביבם רק חושך בלי אור וקשת
נפצעים, נהרגים, נאבקים בכאבים
הולכים "לבקר" בבתי קברות ובתי חולים

חיים כל יום בפחדים וחששות
רואים ושומעים רק חדשות
מוצאים את עצמנו במקלטים
רק את המלחמה בטלוויזיה קולטים

קטיושות בצפון לא נותנות לישון
סקאדים בדרום לא נותנים לגמור את היום
במרכז מחבלים לא נותנים לצאת לבילויים
כל הארץ כולה שרויה במלחמה
אין שום גב של ביטחון והגנה
כל הזמן צריך להיות במגננה

חיים כל יום בפחדים וחששות
רואים ושומעים רק חדשות
מוצאים את עצמנו במקלטים
רק את המלחמה בטלוויזיה קולטים

הורים שכולים, משפחות מתפרקות ומתייתמות
פצע שלעולם לא יגליד ואתו נאלצים לחיות
אין מי שייתן על זה את הדעת
האחראים למחדל מנסים בזה לא לגעת
מחכים ומצפים שהכול כבר יהיה מאחורינו
כדי שנוכל להוריד את העול מעלינו

חיים כל יום בפחדים וחששות
רואים ושומעים רק חדשות
מוצאים את עצמנו במקלטים
רק את המלחמה בטלוויזיה קולטים.