[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני מאט ונעמד בזמן שהיא מאיצה ורצה לכיוון הסלע הבולט מעל
המים. אני אוהב להביט בה כשהיא רצה. היא כל-כך חיה ואנרגטית.
היא עוברת את חמשת המטרים אל הסלע בשלושה צעדים, כשהצעד האחרון
נגמר על הסלע הקשה, וקופצת. אל האוויר, לא אל המים. ככה לפחות
זה נראה לי באותו רגע. זה היה כל-כך מושלם שהופתעתי לראות שכוח
המשיכה בכל זאת משפיע עליה, כשהיא צנחה אל המים, רגליים למטה
וידיים מעל הראש. המים רועשים לרגע ואדוות גדולות מתפשטות
באופן לא אחיד בזמן שהקצף נעלם במהירות. המים צלולים. אני רואה
אותה צוללת, בגדיה מרחפים איתה כמעט בלי לגעת בה. היא מתרחקת
אל הגדה השניה ואני הולך אל המים. כפות רגלי היחפות חשות במי
הנהר וקצות מכנסי נרטבים. קרוב לגדה הזרם כל-כך עדין. היא שוחה
מעלה, ראשה פורץ מהמים בקול שכשוך והיא שואפת אוויר בלהיטות.
הטיפות נושרות ללא הרף משיערה הרטוב ומשמיעות צלילים קטנים
הנשמעים כצליל יחיד, רצוף. היא מחייכת חיוך רחב החושף את שיניה
ואומרת, "למה אתה מחכה? בוא הנה!"
אני מתקדם לעברה ומאיץ עד שהמים בולמים את רגליי, ואז צולל.
אני פוקח את עיני ורואה אותה מולי, צוללת לעברי. היא מחייכת
שוב, בתוך המים, שולחת את ידיה לפנים ונוגעת באחת מידי, אוחזת
בה, מושכת בה. אני מושיט את ידי השניה כדי לחבק אותה, אבל היא
מיד חומקת מטה ובורחת בצלילה. אני צולל אחריה, עם כיוון זרימת
המים. לאחר כמה שניות היא עולה לשאוף אוויר ואני עולה איתה,
אבל היא לא מפסיקה לשחות, ואני שוחה אחריה. אני מצליח לאחוז
בכתפה, והיא מתפתלת בזריזות ומשתמטת מחולצתה. היא בורחת אל
הגדה שופעת העשב במכנסיים בלבד, חולצתה בידי. אני יוצא ורץ
אחריה, והיא נעלמת בין עשבים גבוהים. אני שומע את צעדיה לפני
וממשיך לרוץ אחריה במשך כמה רגעים, ואז הצמחיה נעלמת ואני רואה
אותה באחו, רצה בקלילות, מסתובבת מדי פעם ורצה לאחור כדי לראות
אותי. הרוח הקלה מצננת את עורי. גבעות ירוקות ושמיים מקיפים
אותנו מכל עברינו, העננים הגבוהים בהירים ומתארם חד וברור. אני
מתקרב אליה כשהיא מאטה, על ראש גבעה מתונה. היא מניחה לעצמה
ליפול אל העשב ואני נופל לידה. גבה מופנה אלי. אני מניח את ידי
על כתפה החשופה, ובתגובה היא מסתובבת אלי בעצלתיים, מביטה בי
בעיניים שלוות ודרוכות גם יחד. מבטה נע לסירוגין בין פניי ובין
ידי המורמת באיטיות לעברה. אני מושך אותה ונצמד אליה, מחבק
אותה, והיא מחבקת חזרה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הילדים שלך לא
ילכו לצבא



בדיחה
ארצישראלית


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/6/09 9:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתמר בלדסו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה