צֵל-לֵילוֹתַי פָּגַשׁ אֶת צֵל-יָמַי
כְּשֶׁהֵאִיר הַשַּׁחַר וְאַתְּ עוֹד יָשַׁנְתְּ
רָאִיתִי אֶת שְׁנֵיהֶם
נִכְנָסִים אֵלַי לַסָּלוֹן בִּדְמָמָה
יוֹשְׁבִים עַל הַסַּפּוֹת וּמְדַבְּרִים בְּלִי קוֹל
קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ רִאשׁוֹנוֹת מֻפְתָּעוֹת
רִצְּדוּ עַל דְּמוּתָם הַחֲמַקְמַקָּה
מִבַּעַד לַתְּרִיסִים
הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּשִפְתֵיהֶם הַנָּעוֹת
נִסִּיתִי לְנַחֵשׁ מַה הֵם אוֹמְרִים עָלַי
בִּשְׁעַת חִלּוּפֵי הַמִּשְׁמָרוֹת
בָּדַקְתִּי אֶת עַצְמִי
הַאִם יָכֹלְתִּי לוֹמַר לָךְ זֹאת אַחֶרֶת?
לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָם
כֹּה צָלוּל.