[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רון תמם
/
לדמיין אותך

הולך ברחובות
זו עיר זרה
אבל אני מכיר כל רחוב
שומע בראשי, צלילים
מדמיין אותנו רוקדים
ולא שמים לב
שכולם רואים
אני מביט באנשים
הם לא מביטים בי
הם לא יודעים
שאת הולכת אתי
למרות שאינך כאן
מדי פעם אני עוצר
מביט בחלונות הראווה
הסיגריה שביד
לא מסגירה דבר
מדמיין אותך
צוחקת אתי
אף אחד מאתנו לא מספר בדיחות
ובכל זאת, נדמה שמעולם לא היינו עצובים
לא מתכוון להתגאות
לא מנסה להכחיש
אתך, גם בחלקים קטנים
זה יותר שלם, ממה שאפשר להכיל
ממשיך ללכת, והעיר משתנה מפינה לפינה
עוצר לראות אותה
ומדמיין, איך היית נעצרת לידי
מחזיקה את ידי, ושנינו היינו בטוחים
שאנחנו היחידים שמרגישים ככה,
שאנחנו היחידים, שרואים, את הצטלבויות הרחובות
ולידנו חולפים אנשים, בלתי נראים
אני חוצה את הכביש
נכנס לגינה
רואה את הכלבים משוטטים, את הילדים משחקים
אני כמוך, לא מבקש סיפורים שלמים
לא כותב אותם, במטרה לפענח חידות לא פתורות
אני מדמיין אותנו
יושבים על ספסל,
ואני מראה לך עם היד, איפה נגמרים השמים
ואחרי זה מסביר לך, איפה טעיתי
ואת מחייכת, מקבלת את הטעויות כפי שהן
עוד מעט יחשיך
העיר תמשיך להיות זרה, אני אנסה להכיר אותה מהצד השני
מדמיין אותנו הולכים בסמטאות הצרות
מדי פעם נאחזים, מדי פעם רצים, לעתים פשוט הולכים
בכל פינה, את נראית שונה
האנשים מביטים בנו,
את נראית הדבר הכי נכון, שיכולתי לדמיין
אני עוצר בפתח המלון
מביט לאחור, מדמיין אותך באה, מחייכת
שואלת, אם יש לי את כל היום
ואני עונה לך, הפסקתי לחשב
עכשיו זה הזמן יחשב אותנו
מדמיין אותך עולה במדרגות, ואותי מביט בך מאחור
חושב, על כל הדברים שאני לא יודע
ואיך הם הופכים לחסרי ערך, כשאני מדמיין אותך אתי







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה סלוגן. אין
לו הרבה טעם
בחיים. הוא על
סף התאבדות. אבל
מחקר קבע
שסלוגנים לא
מתאבדים. הם רק
מתחלפים. כמעט
כמו פראיירים.
רק אחרת.

התמר שאבדה
בנסתרות
הפילוסופיה
העצמית שלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/8/08 20:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רון תמם

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה