[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורלי אסיה
/
נוכל מזדמן

אי שם אורב לך הנוכל האינטרנטי....

היה זה אחר צהריים אביבי בשלהי חודש מאי, ידי הייתה קלה על
המקלדת וריחפה למחוזות רחוקים. שוטטתי באחד מאתרי ההיכרויות
האינטרנטיים, תרה אחר בן זוג פוטנציאלי. למען האמת חשתי כי
לשים מבטחי בדמויות הוירטואליות שמעבר לקו הקיברנטי היה מעשה
נטול אחיזה במציאות. לא אחת מצאתי עצמי כותבת לדמות זו או אחרת
והמילים קלחו כמים, מפארות כל חלקה טובה ומציירות תמונה
שהמציאות יפה ממנה. בשלב הבא -השיחה הטלפונית, האזנתי בדריכות
אחר קולו המתקתק של זה או אחר, שהבטיח לצעוד עימי לעבר השקיעה
הססגונית מעתה ועד עולם. מרגע זה המרחק לפגישה הראשונית, אם כל
חטאת היה בלתי נמנע. נערכתי בתכונה רבה לקראת המאורע העתיד
להתרגש במהרה בימינו, לובשת את מיטב מחלצותיי, מתקינה האיפור,
מתבשמת קלות ויוצאת אל עבר הלא נודע בנקודת המפגש המיועדת.

עליי לציין כי בפעם זו  חשתי כי יהיה אחרת. שוחחתי מעט עם
ינון, הבחור הווירטואלי, שנשמע כפי שכתב, בחור שקץ במשחקים
וחיפש את הדבר האמיתי מבחינתו, קשר זוגי לטווח רחוק. מודה
שהדבר נשמע טוב מכדי להיות מציאותי ובכל זאת די מבטיח, עליי
להודות, גם בראייה לאחור.

השעה היעודה הגיעה, התקדמתי לעבר המקום בו נועדנו להיפגש
מרוגשת קמעה ומצפה למצוא את נסיך חלומותיי כמובטח. הוא המתין
לי שם, באזור שדרת החנויות השכונתית, במקום הכי לא רומנטי
בעליל. הבטתי בפניו ולא מצאתי את שראיתי בתמונות, אולם כיוון
שבכל זאת היה משהו במה שכתב ואמר קודם לפגישתנו, החלטתי להמשיך
ולהעניק לו מזמני היקר.

נסענו ברכבי ואל ייפלא הדבר בעיניכם, אך הבחור סיפר לי בקול
מעט נרגש כי בשל תהליך גירושין ארוך ומתיש הוא נאלץ להיפרד
בצער מרכבו האהוב ובימים הקרובים הוא עתיד לרכוש חדש. למרות
שהדבר היה תמוה בעיניי בשל מקצועו עדיין לא אמרתי נואש. אך בל
נקדים את המאוחר.

המשכנו במסענו, שארך עשר דקות בדיוק, לעבר טיילת הר הצופים,
אחד מן האתרים היפים בעיר ורומנטי מעין כמוהו, כשבדרך , כמנהג
הג'נטלמנים המצוי, הוא קנה עבורי בקבוק משקה והיה מוכן לקנות
גם דבר מה לאכול, אולם סירבתי בנימוס. הגענו לטיילת והתיישבנו
על אחד הספסלים ,מביטים בנוף הקסום , המוריק.  נוף מעורר
השראה, הגורם לי להחסיר פעימה, בכל עת שאני צופה בו.

פתע צנחה דמעה במשעול לחייו, הבטתי  בו והוא ביקש את סליחתי,
כי אינו יכול להתנתק עדיין ממאורעות המלחמה האחרונה, בה איבד
את מיכאל, הטוב ברעיו. שתקתי, מאוד קשה לבחור את המילים
הנכונות בסיטואציות קשות אלו, בפרט שמדובר באדם שאך פגשתי.  

אין לי מושג איך בשניות מצאתי עצמי מאזינה לסיפור הקרב האחרון.
למען האמת לא בחרתי להיות בסיטואציה, אך לא הייתה לי אפשרות
להימלט ממנה ואף על פי שאיני חסרת רגישות, לא חשתי בנוח להקשיב
למאורעות הקרב הטראומתי כבר בפגישה הראשונה עימו. מאידך, כיוון
שהרגיש כי מצא אצלי אוזן קשבת, לא יכולתי להשיב פניו ריקם
והאזנתי לסיפורו. הוא הפליא לתאר את שהתרחש בקרב , עד כי
יכולתי לשמוע בעיני רוחי את קולות הירי מפלחים את חלל האוויר.
היה זה הלילה השלישי בפאתי לבנון, חבריו היו מותשים, מצפים
לכוחות האספקה, בעוד הציוד הולך ואוזל. לפתע בעודם מבוצרים
בעמדות , מאזינים לרחשי הלילה, קרעה את חלל האוויר צווחה
אימתנית, שנשמעה כבכי תינוק. שקט הושלך במאחז. מפקד היחידה
סימן להתקדם לעבר מקור הרעש, תוך שמירה על כל כללי האבטחה ואז
הנורא מכל קרה, מטח ירי פתאומי נורה לעבר הכוח , אחד הכדורים
פגע במיכאל והרג אותו בשנייה אחת.

דומייה כבדה ומעיקה השתררה, הבטתי בפניו של ינון וחשתי צורך
לאחוז בידו ולאמץ אותו קרוב לליבי. קראתי סיפורים על המלחמה
הארורה הזו, אולם זו הייתה לי הפעם הראשונה בה חשתי כה קרוב
לשם. לגמתי מן המשקה המהביל, מהרהרת קמעה בדברים שאך שמעתי.
יינון כחכח בגרונו וביקש את סליחתי על כי העיק עליי, כשלמעשה
לא הייתה לו כל כוונה לצער אותי , וודאי לא בפגישתנו הראשונה.
אמרתי לו כי אני שמחה שהרגיש בנוח עימי להוציא את שהיה על
ליבו. היה זה אחד הרגעים הבודדים בו חשתי שהוא היה כן עימי.

אט אט הוא החל לפתוח את סגור ליבו וסיפר לי כי הוא אב לשלושה
ילדים, שהתגרש לפני למעלה משנה ומקפיד בקנאות לפגוש אותם, בכל
עת שניתן.

במקצועו הוא גנן ומעצב גנים ומכאן חיבתו הרבה לטבע הארץ
ונופיה. הוא סיפר לי שהוא מרבה לטייל בה בכל עת שניתן. הוא חש
כי ההיכרות שלנו שומא עליה להתחיל במקום ציורי זה, בו ניצבים
עצי זית במלוא הדרם ומשקיפים אל נופי העיר העתיקה בשפעת הדרה.

הוא הוסיף וסיפר כי כעת הוא מתגורר בשכירות תחת קורת גג אחת עם
בן דודו ובעיצומם של ימים אלו הוא טרוד בחיפושים אחר דירה, בה
יתגורר בגפו ואליה יוכלו להגיע ילדיו האהובים. באותה נשימה הוא
שאל אותי לדעתי על זוגיות ומגורים משותפים. אמרתי לו כי כל דבר
בעיתו ואך הכרנו. הוא הקשה ושאל אותי למהות הזוגיות בעיניי
והצלחתי להתחמק מן השאלה, שלא נראתה לי רלבנטית באותו רגע.

לפני תום הפגישה סיפר לי יינון שלפני כחצי שנה סיים מערכת
יחסים עם בת זוג שמאוד אהב, כיוון שהיא רצתה ילד משותף עימו
והוא לא הרגיש עדיין בשל לכך.

הפגישה נחתמה בנשיקה ונדמה היה, בעיני לפחות, כי גם העניין בו
נחתם אף הוא. באותו זמן לא ממש יכולתי להצביע במדויק מה גרם לי
לחוש כי כדאי לי להתרחק ממנו. עוד באותו ערב, כמחזר נלהב, הוא
התקשר אליי וציין כי נשאתי חן בעיניו והוא מעוניין להמשיך
ולהתראות עימי. היססתי קמעה, אך בחרתי לנסות, כיוון שלא הייתי
בטוחה לחלוטין שלתחושותיי ישנה אחיזה במציאות.

כבר ביום המחרת נפגשנו שוב. יינון הגיע בבגדי עבודה, אם כי לא
ניכר בהם שמץ מריח הזיעה, שהיה אמור לעטוף את גופו לאחר יום
עבודה הארוך והמעייף שעבר עליו. הוא סיפר לי שאת כלי העבודה
שלו הוא מאחסן אצל אחיו, שותפו לעסק, שלמרבה הפלא מתגורר
בשכונתי.

הפגישה עברה עלינו בנעימים, תוך שהוא מוסיף עוד רובד למידע
המצטבר עליו. הפעם כבר חש חופשי לצייר בעיניי רוחי את הבית
המשותף בו נתגורר בנופיה המוריקים של בית זית, אחד מן המקומות
היפים בהם עבד. הפלגנו על כנפי הדמיון מהרהרים בעתיד המשותף
והוורוד הצפוי לנו. הדקות המתוקות לא נמשכו פרק זמן ארוך,
כיוון שבמשיכת קולמוס אחת נושא השיחה נסב על המתיחות ההולכת
וגוברת ביחסים עם בן דודו, שותפו לדירה. יינון תיאר את המחנק
בו חש וכי עליו למצוא דירה בכל מחיר בעוד מספר ימים עם עדיפות
לאזור מגוריי. הבטחתי לסייע לו בכך.

כבר ביום המחרת מסרתי לו מספר מודעות של דירות להשכרה. בערב
נפגשנו והפעם בדירתי. הוא סיפר לי שיצר קשר עם מספר בעלי
דירות, אך לא הספיק להגיע אליהן והתקשר לקבוע מועדים חדשים
לפגישות בנוכחותי.  

באותו רגע הבנתי כי תחושות הבטן שלי לא היו לחינם.  הכיצד יתכן
כי בימים של מצוקת דיור, בה דירות העומדות לשכירות נחטפות
כלחמניות טריות, והוא בשלוות נפש מאוד לא אופיינית, לא טרח
אפילו להיפגש עם בעלי הדירות, כדי למצוא לעצמו דירה.

נורות האזהרה הבהבו באור יוקד וכאילו להוסיף על האידיליה
לכאורה, יינון הרשה לעצמו להרגיש בן בית בביתי והתקין עבורי
ועבורו קפה מהביל, בעודי משוחחת עם חברתי בטלפון.

הפגישה הסתיימה והרגשתי כי יינון למעשה אינו מחפש דירה וכי יש
כוונות אחרות באמתחתו.

בבוקר המחרת הוא שוחח עימי ארוכות, כולו נופת צופים, כשברקע ,
מעברו השני של הקו יכולתי לשמוע ציוץ ציפורים ושלווה רבת יופי.
חשוב היה לו לדבר עימי על חשיבותה של הפתיחות , שהינה אחד
היסודות החשובים ביותר בכל קשר זוגי. הוא הוסיף ואמר כי הוא חש
נוח ובטוח עימי. עליי להודות כי לאחר שיחה זו, חשתי הקלת מה,
עם כי עדיין הרגשתי לגביו כי רב הנסתר על הגלוי.

ארבע שעות לאחר מכן , בעודי צועדת מחייכת וטובת לב בדרכי
לפגישת עבודה, קבלתי ארבעה מיסרונים ארוכים למדי בטלפון הנייד
שלי מיינון בזו הלשון: " איני חש בנוח לבקש זאת ממך בשלב כה
מוקדם של מערכת היחסים בינינו, אולם אין לי ממש ברירה כרגע.
האם תוכלי לאפשר לי להתגורר בביתך לשבוע. מבטיח במידה שתסכימי
לשלם עבור שהותי. לא אשכח לך זאת ומבטיח לגמול לך ביד רחבה."

נוכח תחושותיי בימים האחרונים, לא ממש הופתעתי מתוכן הדברים
ומבלי לחשוב פעמיים, שלחתי אליו, אף אני ארבע מסרונים בהם
כתבתי לו כי אין זה הזמן מבחינתי למהלך שכזה וכי אשמח לסייע לו
במציאת מקום מגורים עבורו.  סברתי כי בכך נחתם הגולל על העניין
וכי לא אשמע את זיו קולו לעולם.

בבוקר המחרת, בעודי יושבת ספונה על כיסאי, לוגמת קפה מהביל של
בוקר, הוא ייצר עימי קשר. בשיחתו לא ניכר שמץ של דבר ממאורעות
אמש. הוא סיפר לי על עבודתו ושאל מתי יוכל להיפגש עימי. לא
יכולתי לשתוק עוד וגמרתי אומר לומר לו את שעל ליבי. בדבריי
הזכרתי את כל מאורעות אמש ואת ציפיותיי ממנו, לאחר שכה הרהיב
לדבר על פתיחות וחשיבותה. הוא שתק ואז אמר כי היה נבוך ולא ידע
איך לפתוח בשיחה עימי לאחר שהגיעו אליו תגובותיי, לכן בחר לא
להגיב. הוא המשיך לשוחח עימי כאילו מאורעות אמש היו בעיניו
כעלה נידף ברוח ואפילו לא התנצל על כך.

אני הייתי נחושה בדעתי לסיים את העניין במהרה ולא ליפול
בפח.מבחינתי זה היה ייהרג ובל יעבור. שמעתי לא אחת על בחורים
המחפשים טרף קל ומי יודע לאן הדברים היו מתגלגלים, לולא הקשבתי
לתחושותיי. ביקשתי ממנו לא ליצור עימי קשר עוד ומאותו יום
ואילך לא שמעתי אודותיו, אולם עברה תקופה ,לא ארוכה אומנם, בה
חששתי שהוא ינסה לפגוע בי. לא היו לי ראיות חותכות לגביו, לכן
לא יכולתי להגיש תלונה, אך בליבי אני מקווה שלא יצליח במזימתו
לעולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשרעבים הולכים
לים, לכן הים
מלוח


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/7/08 3:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורלי אסיה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה