|
תדהמה גדולה במסדרונות ילדותי
נפטרתי אמש
אין עוד מלבדי
חברים נכנסים בריטואל קבוע
מביעים את ההלם
ואת הגעגוע
כולם אוהבים
כולם מחבקים
וכולם עושים ביחד את אותם הדברים
שמי חקוק בכניסה
על הדלת
כמו תמרור אזהרה
בדרך לעצרת
רוחי מרחפת
מעל לוויתי
מקשיב בהתרפקות
על זכרונות עברי
אמא התעלפה
סבא מצייץ
אם רק הייתי יודע
לא הייתי קופץ |
|
|
לאור המצב הקשה,
עלי לעמוד על
דקויות. לא
תימניה בכלל,
למרות שקל לה
יותר לכתוב את
זה, לא קוראים
לה [לת"ב] - מה
זה פה צבא?
זה שמאשר את
הסלוגנים על
קוצו של יוד,
כואב, אבל יש
המשך |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.