|
כמו בבכי הגדול
הוא לא יכל לראות
הוא לא יכל לחזות
זה רעד היום
כמו שהשיר שלך
מתנגן בלי הפסקה עד אור הבוקר
אין לזה סוף אתה אומר
אין לך סוף אתה יודע
אם נבחר לשרוד
נראה שחור
או אולי עדיף לתלות
אתה רוצה דווקא ביום אפור
אתה שקול מדי
אבל רוצה מדי
ועכשיו יש לך סוף |
|
אני אוהב לאונן
על מודעות אבל
בעיקר על ניצולי
שואה שמתים
בשיבה טובה
זה משאיר לי את
הזין בערך פי
שניים מהזמן רק
מהמחשבה שזאתי
הייתה פעם כוסית
שאנסו אותה
הנאצים ועכשיו
היא והקוס הרקוב
שלה עכשיו
מתים.
אבל בעיקר אני
אוהב שלכת.
אנתרופולוג
קליני
בראיון נדיר
לאילנה דיין
בעונה הבאה של
עובדה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.