כביש/מל
ביריות, כנפיים.
לילה, כביש.
היא עומדת על המדרכה, הולכת שלושה צעדים קדימה לכיוון הכביש,
מתחרטת.
הוא מביט בה מהצד השני של הכביש.

היא: "כביש, כביש! למה אתה כל-כך אדיש? יכולתי להרוג את עצמי.
יכולתי... לא, אני לא באמת אתה, אתה לא באמת אני ו... כן, אני
יודעת. לא הייתי אמורה לחשוב ש... בבקשה, עזור לי. עזוב אותי.
אני לא באמת צריכה עזרה, אני..."

הוא מנופף בידו השמאלית.

היא: "אולי הפעם. אולי הפעם אני אטבע. כן! כאילו אין מחר,
כאילו אין מחר. אין מחר! אני יודעת. כביש, קח אותי. למה אינך
רוצה בי? אנשים מתים כל יום. כל יום אנשים מתים. מתים. ואני?
אני פה, אתה לא רוצה בי..."

הוא מתיישב על שפת המדרכה. מדליק סיגריה, צופה בה.

היא: "אפילו התכוננתי לכבודך, תראה. אפילו התכוננתי. ולא
התכוונתי... באמת שלא התכוונתי... סלח לי! אתה יודע... שכבה
דקה של תחרה והמון סאטן לבן, כמו של כלות. כן, כלות. זה בטח
ליל הכלולות. אבל אתה לא רוצה בי, אתה לא רוצה. כביש..."

הוא מכבה את הסיגריה ומתרומם.

היא: "אל תפחד ממני. כביש. תן לי..."

היא מתקדמת שוב, שלושה צעדים ואחורה. מתחרטת.

היא: "למה אני כל-כך פחדנית? זה לא מגיע לי, כביש! לא מגיע...
ואתה לא מגיע לי, אני יודעת. הייתי רעה. עשיתי כל מה שאסור...
וגם כל מה שמותר עשיתי. עכשיו תורי, עכשיו תורי. ואני מחכה לך,
אני מחכה. אני לא סתם, אני לא... ואתה? אתה פה בכלל? חושב
עליי, מקשיב לי? למה, כביש? אתה שונא אותי, נכון? אבל גם אוהב.
אולי אתה גם אוהב, אולי..."

היא מתקרבת לכיוון אמצע הכביש בצעדים קטנים. נשכבת.

היא: "הנה אתה, כביש. הנה אני. תראה אותי אני מתפתלת ואני פה
ואני מרגישה אותך... למה אתה לא עונה, כביש? למה אתה כל כך
שטחי. אני לא יפה מספיק? לא יפה... אני יודעת, אבל התכוננתי
בשבילך, התכוננתי. ואנשים מתים כל יום. כל יום הם מתים. הנה,
אפילו היום. כן, קראתי את כל מודעות האבל. את כולן. כל מודעה
ומודעה. וכולם מתו, כולם מתו. אתה יודע?"

הוא מפנה לה את גבו.

היא: "אנשים לא מבינים. הנה, הם לא מבינים. ואני פה, אני חיה
אותך, כביש. אתה יכול להגיע לאן שאתה רוצה. אני כבולה פה,
כביש. כבולה. בליל הכלולות שלנו, ועזבת אותי כי איני ראויה.
הייתי רוצה להיות, להיות... הייתי רוצה. אתה? אתה? אתה?"

הוא מסתובב ומתקרב לעברה.
היא עדיין לא מבחינה בו.

היא: "דממה. שקט. לפעמים הם פחות נחוצים. אני רוצה אותך, כביש.
והנה אני אונסת אותך בטיפת הכוח... טיפה."

הוא: "אישה."

היא: עדיין לא מבחינה בו "דם. אתה רוצה דם, נכון? לראות שאני
עוד חיה, כן. זורם בי דם... הוא לא נדיר היום, הוא לא נדיר. גם
עליך הוא נשפך. אם רק הייתי יכולה לחוות מוות נקי... אבל לא
מדם. אני רוצה שיראו המון ממנו, רוצה שיראו המון. שידעו שהייתי
חיה... ולא, לא מתה מטבעי. נולדתי מתה? זה אפשרי? ידעתי
שאמות."

הוא: "אישה?"

היא: מבחינה בו לפתע "אני? אתה מתכוון אני? אישה..."

הוא: "יש לי מכונית עם גג נפתח, היא ירוקה וקצת מלוכלכת. ויש
לי חפיסת סיגריות כמעט ריקה ו... גפרורים. אני יודע שזה לא
הרבה אבל..."

היא: "מכונית."

הוא: "כן."

היא: "היכן?"

הוא: "כמעט פה. ברחוב ההוא."

היא: "מצוין."

הוא: "רוצה טרמפ?"

היא: "דרוס אותי."

הוא מושיט לה יד.

היא: "אל תקלקל. אל תקלקל, אני טהורה היום."

הוא: "אינני מתכוון..."

היא: "לדרוס אותי?"

הוא: "צפיתי בך."

היא: "אני יפה?"

הוא: "את..."

היא: "אני יודעת. אבל הוא לא רוצה בי."

הוא: "הוא?"

היא: "כן, הוא. הוא. ואילו היה רוצה בי לא הייתי רוצה בו. והרי
ככה זה הולך. מעגליות אין סופית, מעגליות אין סופית. אתה
יודע?"

הוא: "לפעמים."

היא: "אתה רוצה לדעת?"

הוא: "בואי."

היא: "אינני יכולה."

הוא: "מדוע?"

היא: "אתה."

הוא: "אני?"

היא: "אני רוצה למות. מוות נקי אבל לא בדיוק. אני רוצה הרבה דם
שידעו שאני חיה... שהייתי."

הוא: "זה אפשרי?"

היא: "כנראה."

הוא: "אז בואי."

היא: "אל תקלקל. אני טהורה."

הוא: "את אינך רוצה..."

היא: "אני רוצה, הוא לא."

הוא: "זאת לא אשמתך."

היא: "זו אשמתו. אתה מפריע לי."

הוא: "שאלך?"

היא: "לפעמים אני קוראת את מודעות האבל. בעצם תמיד."

הוא: "למה?"

היא: "כדי שאכיר אותם."

הוא: "את מי?"

היא: "האנשים במודעות."

הוא: "מדוע להכיר?"

היא: "כדי שאוכל לדבר איתם."

הוא: "עכשיו?"

היא: "לא. אחר-כך."

הוא: "אחר-כך?"

היא: "כשאמות."

הוא: "רוצה להתחתן?"

היא: "איך אתה מעז?"

הוא: "פשוט כך."

היא: "אני כלה בליל כלולותיה."

הוא: "זה התירוץ הכי עלוב ששמעתי."

היא: "מתי שמעת? אני לא הראשונה?"

הוא: "הראשונה?"

היא: "שאתה מציע לה להתחתן."

הוא: "קצת גשום כאן היום."

היא: "כן."

הוא: "למה את שוכבת?"

היא: "אני מחבקת אותו..."

הוא: "אותי?"

היא: "אתה?"

הוא: "את הכביש?"

היא: "הוא אינו רוצה בי. לא רוצה."

הוא: "אני רוצה."

היא: "אותי?"

הוא: "לא, סיגריה."

היא: "זה מזיק לבריאות."

הוא: "למה שיהיה אכפת לך? את במילא הולכת למות."

היא: "אינני רוצה למות חולה. אמרתי לך. מוות נקי... רק דם.
רק."

הוא: "את חושבת?"

היא: "אני יודעת."

הוא: "את בטוחה שאת יודעת הכל."

היא: "כמעט בטוחה."

הוא: "ואם זה יהיה מאוחר מדי?"

היא: "מאוחר מדי בשביל לשאול?"

הוא: "מאוחר מדי בשביל לדעת אחרת."

היא: "אז אדע שטעיתי."

הוא: "וזה העיקר?"

היא: "לא, זה העיקרון."

הוא: "העיקרון שמה?"

היא: "העיקרון. ולמות."

הוא: "עכשיו הכל מובן."

היא: "מה כל-כך מובן לך?"

הוא: "את פוחדת."

היא: "פוחדת מה?"

הוא: "את פוחדת למות."

היא: מגחכת "אני פוחדת למות?"

הוא: "כן. לכן את רוצה לגמור עם זה. כמה שיותר מהר."

היא: "וזה יכאב?"

הוא:  "למי? לך?"

היא: "לא. לך."

הוא: "אני לא חושב."

היא: "אתה לא מכיר אותי."

הוא: "נכון מאוד."

היא: "תדרוס אותי."

הוא: "אינני מעוניין, מצטער."

היא: "תדרוס אותי."

הוא: "לא, לא. דעתי לא השתנתה. באמת."

היא: "תדרוס אותי."

הוא: "אדם עם ספקות גרוע מאדם מת."

היא: "אני רוצה להיות... בעצם..."

הוא: "להיות מה?"

היא: "אדם מת."

הוא: "וכעת את אדם עם ספקות?"

היא: "לעיתים."

הוא: "ועכשיו?"

היא: "עכשיו הוא לא רוצה בי. הוא. ואני כן אבל..."

הוא: "אבל יש לך ספקות."

היא: "אני יודעת שאילו הייתי קצת יותר... אולי קצת פחות..."

הוא: "הנה. אדם עם ספקות. אדם בעל ספקות גרוע מאדם מת."

היא: "אתה חושב?"

הוא: "אני סבור שכך."

היא: "גם אתה תמות."

הוא: "כן, נכון."

היא: "אתה תמות."

הוא: "אני, כן."

היא: "אתה לא רוצה למות?"

הוא: "מדי פעם."

היא: "חשבתי שאני."

הוא: "את?"

היא: "היחידה שמתה."

הוא: "מתה איך?"

היא: "מתה לפני הכל."

הוא: "לפני מה?"

היא: "לפני שהספקתי."

הוא: "אני יודע. זה נורא."

היא: "אל תשתתף לי בצער."

הוא: "הצער שלך? הצער שלי. כן, זה נורא."

היא: "אתה חושב?"

הוא: "הייתה לי פעם אישה."

היא: "ואיפה היא היום?"

הוא: "הייתה מתה להחליף איתך."

היא: "בוודאי."

הוא: "היא רצתה חיים. אני רציתי אישה שיודעת למות."

היא: "הרגת אותה?"

הוא: "בוודאי."

היא: "אתה נוראי."

הוא: "לא הרגתי עם סכין..."

היא: "איך?"

הוא: "הרגתי ברגשות."

היא: "והיא באמת שם?"

הוא: "למעלה."

היא: "למטה, אתה מתכוון."

הוא: "אם כך את סבורה."

היא: "היא הייתה יפה ממני?"

הוא: "היא הייתה יפה."

היא: "היא הייתה ברונטית? אתה אוהב ברונטיות?"

הוא: "היא הייתה קירחת."

היא: "קירחת?"

הוא: "כן. לא היה לה שיער."

היא: "תמיד?"

הוא: "בחודשים האחרונים שלה."

היא: "זה בוודאי היה נורא. זה בוודאי היה מכוער."

הוא: "כן, ורציתי שזה כבר ייגמר."

היא: "זה סיפור נורא. זה סיפור נוראי."

הוא: "היא אף פעם לא באמת אהבה אותי."

היא: "אתה חושב?"

הוא: "אני יודע."

היא: "אתה חושב הרבה?"

הוא: "אני תמיד חושב."

היא: "חשבת פעם לאן אנחנו הולכים?"

הוא: "אנחנו לא הולכים. אני נאכלים על-ידי חיות."

היא: "החיות לא ירצו בי. בוודאי. הם לא ירצו בי כפי שההוא..."

הוא: "את דיברת עם הכביש לפניי. את בודדה."

היא: "לא. אני לא בודדה. אני מאוהבת."

הוא נשכב על הכביש לידה ושניהם מתבוננים בירח ומחכים לגורל
שיאסוף אותם עמו.