א.

אהבה לא מעסיקה אותי כל כך
כשם שאיננה מעסיקה את תושבי קופות החולים
מותקפי הלב
זו את שמעסיקה אותי
כמו כיב בקיבה.

ב.

החורף מתקרב
והאנשים צדים אהבה
לתפור אותה בתוך מעילים
שלובשים בתוך הבית
הדתיים מתארסים שניים שניים
להבטיח קיץ יותר טוב

ג.

איפה המכתב
אם הוא שמור אצלך בארנק
מרופט ממלולים באצבעות
כל מילה מהוהה מנותחת
או מכובסת במכנסיים בפתק מעולם לא נקראה
האם שננת את הצד השני
שעות הפתיחה של הספריה בתל אביב
או הוא בכלל לא נגוע
שוכב למנוחת עולמים במזבלה
האם הוא מתקשר
ברגעים הריקים שלך
ומה את עושה

ד.

אני נזכר לפני לא הרבה זמן
אכלתי המבורגר אחרי שעזבתי את גלי
ולא ידעתי ממה כואבת לי הבטן

ה.

מספיק עם שירי הזוג
כל כך קטן ועלוב
אבל המספר הטבעי הנמוך ביותר
למניית בני אדם
הוא שניים,
לבד אינני נמנה.
ואין מספר גבוה משניים;
חמישה (למשל) הם
שניים ושניים
ואחד.

ו.

אתמול בין ערביים הופיעו ברמת גן השמיים היפים בעולם
[השמיים, בעצם, הם רוב העולם]
אני לא יודע להגיד מה היה שם
חוץ מכחול
וירח שלא מלא
ועננים שחסרו מה להסתיר

אני לא בנאדם מאוד ראותי
הייתה אווירה של
אחווה
מחוץ לחנויות
טרנסקסואליות לפני ניתוח משוחחות ברוסית
והשכנה מעשנת על הספסל
נורא רציתי להיות מעשן בעצמי
ולשוחח איתה
דלת צמודה לדלת
ולא אמרנו שום דבר חוץ משלום
יש לה בת יפה
וילד בעייתי
והרבה סרטים ברוסית בלי כתוביות

ז.

אני כן מנסה לכתוב
אבל שום דבר לא יוצא מה שהייתי רוצה לקרוא בספר
אף פעם לא יוצא
בתאוריה אני יופי של משורר
אבל בינתיים נכשל בכל טסט

כשאני קורא כאן אני אומר
זו לא הכתיבה שלי
היא אחרת
זו כתיבת פופ
כשאני כותב שירה אני בונה סיטואציה
מלים
תנועות
לשירה שאני כותב אפילו יש ריח
אבל מה שיוצא זה בעיקר
הבל עט

ח.

התקף לב בדיזנגוף פינת פרישמן
מתמוטט שקוף מתמזג עם המדרכה
האיש הוא קריש דם
מביא בהולכים לסביח הכי טוב בעיר
את אוטם שריר הלב

ירושלים-רמת גן-חיפה-פתח תקווה-גבעת שמואל-תל אביב,
חורף 2006-7