דברים שווים זה לזה רק בנואשותם.

עיר האורות האחרת -

ניו יורק, נובמבר לבטח זורם בעורקייך
רוחות הופכות שדירות לכיסי אוויר
אנשים הופכים אפורים מיום ליום.
זוכרת? ימים של חום לח נצמד לגב
הוא היה אוסף אותך מהעבודה
לטייל בפארק בעקבים הרגשת כל כך קלאסית

את זוכרת אותי מביטה בך מגג הבניין
מודדת את המתח באויר סופרת גשרים
יודעת מנהטן היא אי אני מוקפת מים
בלילה האחרון שלי, מזמן, הוא לקח אותי לברוקלין
ישבנו על מזח ישן והבטנו בך מבהיקה
אמרתי
אני חייבת לחזור.

ניו יורק, הוא לא ראה שם כוכבים
כשאמרתי ראה שם את הניצוץ הוא צחק
אמר מטוס את הוזה ילדת עיר קטנה.
אז ירדנו מהגג הייתי מאוכזבת חזרנו לחדר
אל תישן, בבקשה
אתה שומע? השעון פועם אותנו
ברעש מהוה.
כל מה שיוותר
יהיה
עיר, אור, סדינים מקומטים,
אנחנו.

חושבת
גגות
פינות רחוב
שולחנות מטבח
בתי קולנוע
אלכוהול
כל המילים האלו
פעם היו פשוטות כל כך
לא הכילו אותך בתוכן.
איך שרדתי את העיר ההיא
ששברון לב אורב בכל פינותיה
שקרונות הרכבת התחתית שלה
ממוזגים מדי. שריחה מתכתי.
פעם ספרנו בלוקים
אצלי או אצלך. הכל משתנה.


עיר של נהר אחד -

פאריז, סוף אוקטובר.
לפתוח את החלון לרווחה
בעודי קולעת שערי
ושוב המתח באויר מזכיר לי
את גשמי הערבים של ניו יורק.
זו העונה
אני יודעת מעכשיו יתחילו הסופות
ואני מוכנה. ריאותיי פרושות לרווחה
הוילונות מרשרשים, ריח של כביסה נישא באויר.

אחת וחצי הרדיו מנגן את Bonjour, Tristesse
נרדפת על ידי המוזיקה של השכנים
וזכרונות ורגעים שגם אם אנסה למהול בשינה
ייוותרו לצוף מעל שמיכתי.
רוח פורצת תריסים, טורקת דלתות
פעם הוא שאל
אם יש לי רוחות בדירה
(כל מה שלא רציתי-
שקט משתולל בפינות החדר
דורש תשומת לב).

ושוב הזמן חולף את עצמו
נובמבר השבוע יהיה השלג הראשון
אקונומיקה להלבין את הכבישים העיר גוועת
החורף נלחץ אל תוך עורי מנקד רחובות בולע כוכבים
והמשפט הזה נותר כאן באוויר בלתי מעורער
אני רואה את החום של העיר בעיניי. לכאן אני שייכת.

ערים גדולות אני סוחבת את כל הבדידות הזו על הגב
היא מלווה אותי בכל נמל תעופה בינלאומי.
ועדיין
עקבים מדגדגים ברצון
לרוץ לשארל דה גול
ולומר הרי הבטחתי
מטוסים ישיבו אותי אליך.
אבל עכשיו
כשיש בינינו אוקיינוסים
ואין בינינו מילים
הזמן לקלף נוכחותו מחיי
ולהתמסר לעיר הזו. ללמוד לאט
לתת לאהבה לגלוש מבין אצבעותי.



הערה: "החום של העיר" - הכוונה היא לצבע חום.