[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אדר קיני
/
לילה וטאלנטאס - פרק 2

חרבות וברקים

לילה וטאלנטאס המשיכו ללכת עוד מספר קילומטרים עד שהגיעו
לעיירה קטנה בשם רקוברגארד. ככל שהם התקרבו נראה היה שסיכויהם
להיכנס לשם הולכים ופוחתים. העיירה הייתה מבוצרת מכל צדדיה.
פה ושם נראו הריסות של חומה, קרשים ואבנים; כלי נשק הרוסים
ומעוקמים, דם קרוש פזור בכל מקום ומה שנראה כגופות נרקבות
(הריח אישר את זה).
לפתע נשמעו צעקות וצעדי ריצה שקרבו לעברם.
איש רזה בעל בנדנה לבנה, שעליה מוטבע סמל לא ברור, משהו שנראה
כאגרוף מגואל בדם, שנראה די אמיתי בהסתכלות מקרוב; ובגדים
שחורים, עשויים עור, אשר נראו טובים מכדי להקנות בכספו של האיש
אחריו הוא רדף: איש רזה עוד יותר מרודפו, בעל קרחות בכל ראשו.
האיש בעל בגדי העור החזיק בידו נבוט גדול ביחס לגופו ולמשקלו
אך נראה שהוא לא מתקשה בהחזקתו.
לילה וטאלנטאס הביטו עליו באדישות, נראה שאדישות זו השפיעה על
ביטחונו של האדם בשחור.
לאחר שהתעשת הוא הרים את הנבוט בכוונה לתקוף אותם. ברגע שהיה
במרחק של שני מטרים מהם בערך טאלנטאס שלף במהירות חרב שלא
נראתה עין קודם לכן ותקע אותה בלבו של האדם במיומנות. דם זרם
במהירות במורד גופו של האיש, עיניו נפערו בתדהמה והחלו להתגלגל
בחוריהן ובתום שתי שניות של פרכוסים וקולות גסיסה מצד האיש,
טאלנטאס סובב את החרב בחדות, גורם לזעקה אחרונה לבקוע מפיו.
לאחר מכן הוציא את החרב מגופו הרזה והמגואל בדם של הזר לבוש
השחורים. הוא העביר את מבטו ללילה במחשבה שתהיה מזועזעת
ממעשיו, אך להפתעתו הרבה הביטה לילה על האדם הזר, הנופל מת
לרגליה, ללא שמץ של גועל. עיניה פשוט הביטו עליו במבט שפירושים
רבים לו, בוהות בגופה הטרייה עם ניצוץ קטן בתוכן.



"אתה יודע שאני לא מיומנת בקרב נכון?" שאלה לילה, מביטה
בטאלנטאס שהיה עסוק בגילוף של שני מקלות עץ גדולים לצורה
שהזכירה לה חרב וממלמל משהו בלתי מובן.
"שמתי לב לכך." ענה טאלנטאס וקם מתנוחת הישיבה בה היה שרוע.
לילה קמה אף היא משום שבזמן הכרותה עם טאלנטאס למדה את אופיו
והיא לא רצתה שיפתיע אותה בחבטה מאחד המקלות שהחזיק, כעונש על
אי השכלתה במסעות ויוסיף גם מילת לגלוג.
טאלנטאס זרק לה את אחד המקלות שהחזיק בידו ולילה תפסה אותו. זו
אכן הייתה חרב עץ.
"נתחיל באימונים בחרב עץ עד שתלמדי את התנועות הבסיסיות כדי
שאני לא אפצע", אמר טאלנטאס בחיוך מלגלג שנפרש על פניו.
'הוא צוחק עלי, אבל אני אתאמץ ולא אתן לו את הזדמנות לעשות זאת
שוב.' חשבה לעצמה לילה.
היא הייתה צריכה להתאמן וללמוד במהירות להשתמש בחרב מכיוון
שתוכנן לה קרב למחרת. היא התרגשה מאוד, קרב זה הינו עתיד להיות
הקרב הראשון שלה.
לאחר שהיא וטאלנטאס הצילו את האיש בעל הקרחות, שהציג את עצמו
בתור שליח מרקוברגארד, הם נכנסו לפונדק בעיירה. שם קיבלו את
המשימה - להרוג חבורת שודדים מהעיר איווליג' שהרסה את
רקוברגארד והכי חשוב היה להרוג את מנהיג החבורה - גרגור
בראבאס.



טאלנטאס שם לב שהדבר היחידי שמנע מלילה להתקדם הוא הרצון
להוכיח את עצמה, להרשים אותו. הדבר שהיא השיגה היה ההפך משום
שהיא לא הייתה בטוחה בעצמה. הוא מצידו, לא וויתר לה וסינן
לעברה כל הזמן אמרות והערות מלגלגות. הוא הפיק מכך הנאה, אבל
המטרה העיקרית שלו היתה לגרום לה להבין שבקרב אין צורך להרשים.
הדבר היחיד שחשוב הוא פשוט להילחם. לאחר שסוף סוף הבינה לילה
את טעותה היא למדה בקצב מהיר בהרבה ושלטה בחרב במיומנות ביחס
להיותה מתחילה. הוא כמובן לא הודה בזה בפניה ופשוט התחמק
מהתקפותיה החוזרות ונשנות.
טאלנטאס עשה הפסקה לאחר לחימה של רבע שעה רצופה, לילה נראתה
מותשת.
הוא חייך לעצמו כשלילה צנחה על האדמה בלאות, פולטת אנחת
תשישות.
היא התיישבה כמה מטרים ממנו וכשתפסה את מבטו שהיה מונח עליה,
היא שלחה אליו מבט כועס ונחוש. "הרגת פעם מישהו עם המבט הזה?"
שאל טאלנטאס בלגלוג.
לילה השפילה את מבטה, שערה מכסה חלקית את פניה, מאגרפת את כפות
ידיה בזעם. טאלנטאס חשב שהיא בכתה וגיחך לעצמו. הוא הפנה את
גבו אליה וחיפש את שתי החרבות שהביאו להם האנשים ברקוברגארד.
הוא שמע תזוזה מהירה מכיוונה של לילה. הוא חשב שהלכה למרחק של
כמה מטרים ממנו, כדי שלא יראה אותה בוכה, אך לאחר רגע הוא שמע
את צעדיה מתקדמים לעברו. הוא תפס את הנדן בו הייתה חרבו ושלף
אותה במהירות כששמע אוושה והסתובב בדיוק בזמן כדי לעצור את חרב
העץ שבוודאי הייתה שוברת את מפרקתו לולא עצר אותה. חרבו חתכה
חלקית את חרב העץ וגרמה לחלקיקי עץ לעוף על פניו. טאלנטאס
העביר את מבטו לפרצופה של לילה.
"למה לעזא-" הוא הפסיק לדבר כשהלם אחז בו. משהו היה מוזר, משהו
בעיניה של לילה, עיניה הכחולות-אפורות עמוקות בדרך כלל היו
בצבע תכלת בהיר, תכלת בהיר כל כך שאם היה רואה את עיניה מרחוק
היה חושב שהן לבנות. הן בהו ללא מיקוד.
לילה משכה את חרב העץ ומעוצמת המשיכה חרבו של טאלנטאס שהייתה
תקועה עמוק בחרב העץ נשמטה מידו ונשארה תקועה בחרב העץ. לילה,
כמהופנטת הוציאה את חרבו מחרב העץ במהירות מפחידה בעודה ממשיכה
לבהות בו. הוא קיפץ אחורה בזריזות, והתכופף בדיוק בזמן, כשלילה
כיוונה את חרבה לצווארו.
לילה עצרה ממתקפותיה, הרכינה את ראשה, שערה מכסה את פניה כמעט
לגמרי והתנשמה, טאלנטאס ניצל את ההזדמנות וזז אחורה. אך היא לא
תקפה.
לילה החלה לרעוד ונראתה חלשה מתמיד... החרב שבידה נפלה בקול
קרקוש על הקרקע. למרות הפגנת החולשה טאלנטאס נשאר דרוך.
לפתע לילה התמוטטה, ראשה נופל על החרב שהשמיעה שוב קול קרקוש
קטן שנבלם מלחץ ראשה של לילה עליו.
טאלנטאס הביט על גופה של לילה באי הבנה, מנסה לחשוב כיצד להזיז
את ראשה של לילה מהחרב, בצורה הכי טובה לפני שתפגע. אומנם, לא
היה איכפת לו אם לילה תמות אך הוטלה עליו משימה שלא היה יכול
לבצע לבדו. והוא בהחלט רצה להרוג את בראבאס.
הוא ניגש אל לילה בהיסוס ורכן לידה. הוא נגע בראשה של לילה
במטרה להרים אותו אך לפתע ברקים סבבו את ראשה והכו בידו של
טאלנטאס, מעבירים זרמים לאורך כל גופו. הוא לא הצליח למשוך את
ידו מתחת לראשה, הוא כאילו היה דבוק אליה בדבק בלתי נראה, לאחר
מספר דקות שנראו כנצח טאלנטאס התמוטט לצידה של לילה. הוא התעלף
כשבראשו מהדהדת מחשבה צלולה אחת 'זה לא מתאים'...



מוקדש לשיר ויובל - הבטאיות של הפרק המסוים הזה







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אני פורים, אני
פורים, שמח
ומבדח, הלוא רק
פעם בשנה אבוא
להתארח"

פסח בתסביך
אישיות


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/2/06 18:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אדר קיני

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה