(לינדה יושבת לבדה על המיטה בחושך כמעט מוחלט מסתכלת בתמונתו
של אלכס בעלה שנפטר)

אני עדיין לא מאמינה.
זה קשה להשלים עם זה.
אני זוכרת איך בעלי אלכס היה חוזר בערב מהעבודה ומחמיא לי עד
כמה אני יפה, ושלא היה עוזב אותי לבדי אף פעם.
אז כמה שעצוב להודות בזה הוא נטש אותי.
היום הוא לא חזר מהעבודה בכלל. הוא נסע ואחריו היתה משאית
שהתנגשה בו.
השוטר שסיפר לי אמר שהמוות היה מיידי ושאפילו אלכס לא סבל.
אך הסוף הוא שאני לבדי, למרות כל הבטחותיו של אלכס.
חברים שלו באים ומחבקים, הם מספרים לי כמה שהוא אהב אותי, אך
אני לא מרגישה זאת כך.
הרי בסוף הוא הלך, למרות שהבטיח הוא נטש אותי.

חברה שלי אמרה לי שאין לי על מה להתרגז, אך אני מאוד כועסת.
הבטחות צריך לקיים (בוכה ומוחה את דמעותיה)

בחיי לא נשארתי לבד אפילו לא לרגע.
אלכס היה הבחור היחיד שלי, לא היה אף פעם אחר.
שמעתי שנהג המשאית שרד את התאונה, למה הוא שרד?
למה לא אלכס שלי?
אני יודעת למה, כי אלכס שלי הפר הבטחה.

נשבעתי לסעוד אותו אפילו בחוליו, אך הוא שלפעמים היה כפוי טובה
לא רצה שאדאג מסיבה מטופשת כמו שזה יקשה עלי.
אלכס שלי.

אולי למרות הכל הוא יחזור היום בערב לחבק אותי ולספר לי שאף
פעם לא יעזוב אותי.

אני לא יכולה להיות רגע לבד ללא אלכס שלי.