אני יושבת מול המחשב
וכותבת שיר.
שיר שלעולם יזכר
כי כמו בדידותי
הוא נצחי.
אפילו בתנ"ך אלוהים ברא
לאדם את חווה.
אך לי אין אדם ואין חווה
יש לי רק שממה.
מרחקים עברתי אך כנראה
לא מספיק.
רק צלילים ישנים זכורים לי
מן העבר, אך גם הם כבים.
רוצה רק לזכות, לא רק לצליל
אחד אלא לתזמורת שתביא לי
את האחד.
כי אם לא זה, מה שווים חיי?
ומה שווה האדם? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.