[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עברתי שם אתמול. עם דיסקמן.
הוא ניגן את השיר ההוא שמזכיר לי אותך. בעצם, כולם מזכירים
אותך.
עברתי, והיה חשוך, אין אף פנס באיזור. אתה שמת לב?
אולי זאת הסיבה שישבנו שם, כי חשוך ויפה, ואין אף אחד שיפריע.

שאלתי את עצמי כמה פעמים, אם המבט ההוא שהיה לך בעיניים היה
סתם מבט, או טיפה יותר. אני לא יודעת. אולי אני מפחדת לדעת, כי
בוודאי הייתי שואלת. אולי המבט הזה שהיה לך בעיניים, היה בגלל
הכוכבים. הם היו כל כך יפים באותו הלילה. הכל היה יפה באותו
הלילה.

ישבתי שם שוב. המקום שקט הרבה יותר שאתה בא לבד, אבל העולם לא
עוצר בשבילך פתאום. פתאום אתה במקום הזה לבד, והעולם ממשיך.
איך בשבילנו הוא נעצר? איך? ולא היה מפחיד, ולא היה שקט כל כך.
היתה שתיקה נעימה, מהשתיקות המלטפות.
כשבאתי לשבת, לא היו כוכבים, לא ראיתי אותם... אירוני.

סתם עוד מגרש, מקום שאיש לא מסתובב בו. חוץ מימי שבת אחרי
הצהריים. בימי שבת אחרי הצהריים עדיין אפשר לראות כמה ילדים
קטנים וכלבים. ראיתי גם כמה סבים שם.
זה מאוד מוזר שלא מתייחסים לדברים האלה. אנחנו ממש לא התייחסנו
לזה כשישבנו שם. זה עוד יותר מוזר, לעשות את ההפרדה בין היום
ללילה. כי בלילות תמיד יותר קל לדבר.
וביום, אולי האור נותן לנו לראות דברים שאנחנו לא רוצים לראות.
אני לא יודעת.

אני חושבת, שהכי כיף היה לשבת שם ולשתוק. אני חושבת שהכי כיף
היה לשבת שם ולראות את הכוכבים. כשהיה חשוך ולא היו אנשים, גם
לא היו כלבים, רק אתה ואני. והשתיקה היתה נעימה, הייתה מלטפת.
ולא קודר, ולא מציק, שתיקה נעימה. חושך נעים. וכוכבים יפים
יותר, אולי בגלל שרצינו שדברים יראו ככה...

(8.8.05)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"לפני כמה שנים
בכיתתי היה איש
שקראו לו עדי
חן, וילדה בשם
חן אלחנטי.
תחשבו מה היה
קורה אם הם היו
מתחתנים?
מישהו היה בא
אליה ואומר לה:
"חן חן לך חן
חן"
וזה עוד סיפור
אמיתי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/2/06 15:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיון דניאל צפריר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה