[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פרק 1 - הלכי הצל

לילה וטאלנטאס התיישבו בפונדק 'הנמייה המקפצת' אחרי הליכה של 2
ק"מ.
"תגיד, למה בכלל השור הזה רדף אחריך?" שאלה לילה את טאלנטאס.
"ניסיתי למצוא ארוחה שאני לא אשלם עליה... אבל כמעט ששילמתי
הרבה... לא היה לי מושג שזה שור." ענה טאלנטאס.
"ככה אתה הורג חיות ומתייחס לזה כאילו זה כלום?!?" אמרה לילה.
"את צמחונית?"
"לא בדיוק... יש סוגי בשר שאני אוכלת. אבל פרות לא!"
"אוו.... מאוד שונה."
הם ישבו, שותקים, כל אחד מתעסק באוכל שלו ומנסים לא ליצור קשר
עין עם השני.
דלת הפונדק נפתחה. 4 הלכי צל נכנסו דרכה. כל ראשי הפונדק הופנו
אליהם, מלבד ראשה של לילה.
היא העבירה את מבטה לטאלנטאס בפעם הראשונה מאז הריב הקטן שלהם
מכיוון שהרגישה שהוא נועץ בה מבטים ומעביר מבטים עצבניים ביותר
לאנשים שנכנסו לפונדק.
היא סובבה קצת את ראשה לראות למה.
היא שמה לב בזווית עיניה שהזרים מצביעים בחטף לעברה ומתווכחים
בשקט בינם לבין עצמם.
הם החלו ללכת. לצערה הרב של לילה לכיוון השולחן בו ישבו היא
וטאלנטאס. לילה סובבה במהירות את ראשה.
"את לילה זאדאר?" שאל אחד האנשים בקול עמוק.
"כן" ענתה לילה בהרגשה ברורה שלאיש ששאל לא היה צורך לשאול.
"תוכלי להתלוות אלינו החוצה לשיחה?" הוא הפנה את מבטו לטאלטנאס
"לבד".
טאלנטאס קם, הניח על השולחן את הכסף הנדרש לתשלום על האוכל
שלהם ויצא מהפונדק. לילה התלוותה לאנשים המוזרים בלית ברירה,
מרגישה מוזר לנוכח זה שהאנשים לא הלכו החוצה, אלא ריחפו!
הנערה אפילו לא הספיקה לשאול 'מה אתם רוצים ממני?' כי אותה
דמות בעל הקול העמוק אמרה "כבר שלחנו אליך מכתב, לא ענית
וברחת".
"אנחנו חוזרים ומבהירים, מאוד כדי לך ללמוד בסקטאספאוור. יש שם
אנשים כמוך, בעלי קסם."
"תוכלי לשלוט בו יותר טוב ותוכלי להימנע מפגיעה באנשים."
הוסיף הלך שעמד ליד הדובר הקודם, בעוד לילה מרגישה צמרמורת
חזקה בבטן העליונה, כאילו קודחים בבטנה.
לילה העבירה מבט לדמותו של טאלנטאס ההולך ומתרחק.
"אממ... אני אתן לכם תשובה. רק, יש לי משהו להגיד לו." אמרה
להלכים והצביעה על טאלנטאס.
היא לא חיכתה לתשובה ורצה אחרי חברה הנמלט."חכה!" צעקה אליו.
הוא המשיך ללכת.
"חכה רגע!" צעקה אליו בפעם השנייה. הוא לא התייחס. לילה פלטה
אנחת כעס ומכיוון שלא הצליחה להדביק את צעדיו היא ריחפה- קפצה
מהקרקע עד שהגיע מולו. היא שמה לב שהלכי הצל עוקבים אחריה.
"עצור רגע!" התכוונה לילה לבקש, אך יצא שפקדה.
טאלנטאס עצר, עיניו הירוקות והצרות מביטות עליה בעצבנות ואז
מאחוריה. הלכי הצל החלו להאיץ תעופה. כשראה זאת הגביר את
ריצתו, מתרחק שוב מידידתו. לילה שוב ביצעה את קפיצת- הריחוף
ועקפה אותו.
"למה אתה בורח?!?" שאלה את טאלנטאס.
"בורח מהם, אם לא שמת לב." סינן טאלנטאס והמשיך לרוץ. לילה
העבירה את מבטה לארבעת בעלי הפנים המוצללים, שהתקרבו לעברם
יותר. הם נראו מאוד מאיימים מעבר לזה שריחפו סנטימטר מעל הרצפה
באופן תמידי, למרות שרגליהם היו רגילות לחלוטין למראית עין,
ולקלסתרוניהם הבלתי ניתנים לזיהוי.
היא שוב מיהרה להתאים את ריצתה לטאלנטאס.
"למה?" שאלה לילה. הפעם לא עוצרת לחשוב או להסתכל על ההלכים.
"עדיף שלא תשאלי שאלות ופשוט תרוצי. אם הם יתפסו אותך, זו תהיה
הפעם האחרונה שתראי משהו חוץ ממלא טחב, קירות אבן ומקום אפל
ושחור. כל עוד לא תמותי." ענה טאלנטאס קצרות.
'הוא יודע עליהם... מעניין. הוא חייב להיות בעל קסם כל שהוא אם
הוא יודע עליהם!' חשבה לעצמה לילה. היא משכה בכתפייה ואז אמרה
לו "אז למה לא אמרת?"
היא התרכזה בכל מעודה. מנסה לגרום לגופה לרחף, היא החזיקה בידו
של טאלנטאס ואז הם ריחפו כמה מטרים מעל הקרקע.
בלי להשקיע הרבה מחשבה בחרה לילה במחסה הראשון שתפסה בעיניה,
קבוצת עננים גבוהים וכהים. בעוד היא מחזיקה את ידו של חברה
למילוט וממריאה אל על, היא העבירה את ראשה אחורה ומטה. אף אחד
מהלכי הצל הרודפים לא שש למרדף שמימי אחריהם. 'אולי הם לא
יכולים להגיע לגבהיי ריחוף כאלה?!?' חשבה לילה בשמחה ובתקווה.
היא המשיכה לעוף כמה דקות בתוך ערפילי הענן הגדול, עד שהיו
במרחק ניכר ביותר מהמקום בו היא וטאלנטאס דרכו על הקרקע
לאחרונה.
"מי אלה היו?!?" שאלה לילה כשהרגישו את הקרקע מתחת לרגליהם
שוב.
"משרתיו של האל סקאטס. הוא אל בעל עוצמה. הלכי הצל הם אנשים
בעלי כוח רב מידי שלא הצליחו להשתלט עליהם אז צירפו אותם
לחבורת הנתינים של הסקאטס. הם אנשים שמרחוק נראים רגילים
לגמרי, אך מי שלרוע מזלו אינו עומד בסקרנותו, וייגש לקרבתם,
יגלה שפניהם הם כלום - תהו ובהו מוחלט ומוצל. הם מרחפים תמיד
מרחק כמה ס"מ מעל הקרקע, למרות רגליהם האנושיות לחלוטין.
נתיניו מחפשים אחר אנשים בעלי כוחות קסם כל שהם, כדי שסקטאס
ישתמש בהם לטובת העצמת כוחו.
לפי מה שהבנתי הוא מבטיח להלכי הצל קצת כוח מעוצמתו האישית."
הסביר טאלנטאס, והוסיף בקול מלגלג, כאילו ירק את המילים "מצטער
לאכזב אתכם. האל הנכבד לא מתחלק בכוחותיו!"
"ואיך אתה יודע את זה?" שאלה לילה.
"הם תפסו אותי אחרי שאני, כמוך, ברחתי. שבוע לפני שהצלחתי
לברוח מסקטאספאוור שמעתי שיחה שהסבירה לי הכל."
"אני בין ה-5 הראשונים שהצליחו לברוח משם" הוסיף טאלנטאס בחיוך
עקום.
"איך הם לא זיהו אותך?" שאלה לילה.
"אז היה לי שער די קצר. ועברו שלוש שנים מאז" ענה. "חוץ מזה
המטרה שלהם הייתה את".
"מה הכוח שלך?" שאלה לילה.
טאלנטאס לא ענה. הוא התחיל ללכת באומרו "טוב, היה נעים להכיר
אותך לילה. להתראות".
"מה הכוונה להתראות?!?" שאלה לילה עוקפת אותו ועומדת מולו.
מרוגזת מעט.
"הכוונה היא שאני הולך, ואת לא מצטרפת." ענה טאלנטאס מיישר מבט
לעיניה הכחולות-אפורות.
"אחרי הפעמיים שהצלתי בערך את החיים שלך זה מה שאתה עושה? זורק
אותי כאילו אני איזו נטל במסע שלך?!?" אמרה לילה מעלה קצת את
טון קולה.
"אולי אני אחזיר לך את החוב על ההצלה ביום מן הימים!" ענה
טאלנטאס מרים גם את קולו.
"הבנתי. בסדר, ביי!" אמרה לילה בקולה כעס עצור. היא הפנתה את
ראשה. התרכזה בתעופה ועפה בקלילות. אך משהו החזיק בחולצתה. היא
סובבה את ראשה בעצבים. זה היה טאלנטאס.
"מה אתה רוצה?!? אמרת את שלך. יופי!" אמרה לילה.
"רק רציתי שתדעי שזה לא כי יש לי משהו נגדך. פשוט אני מעדיף
לעשות את מסעותיי לבד" אמר טאלנטאס.
"אוו, יופי לי" אמרה לילה בציניות, משגרת אליו מבט כעס עם שמץ
של האשמה בתקווה שהמבט ישפיע עליו. היא הפנתה את ראשה וחזרה
להתרכזות של תעופה. שוב טאלנטאס החזיק בה. הפעם בקרסולה.
"מה אתה רוצה הפעם?! אתה לא רוצה שאני אצטרף! הבנתי את זה,
עזוב אותי כבר!" אמרה לילה, מתאמצת לצאת מאחיזתו בקרסולה. זה
לא עזר. הוא היה חזק מידי ותוך חמש עשרה שניות היא מצאה את
עצמה על הקרקע מולו. משגרת אליו מבט רושף.
"את יכולה להצטרף. אבל אני לא אחראי למה שיקרה לך," אמר
טאלנטאס בכניעה.
לילה חייכה בסיפוק.



קרדיט לדור על המצאת הלכי הצל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סלוגן של שורה
אחת זה הכי אחי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/8/05 23:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אדר קיני

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה