|
בשדות של אש
הנחתי את ליבי אליו
ואוי
כמה שזה צרב
כמה שזה צרב.
באגמים עמוקים סגלגלים,
הנחתי את ידי ללטפו
והוא נמוג אל תוך חשכה
מתעטף בצלליות.
בהרים גבוהים הנוסקים אליי שמיים
דימיתי אותו קרוב,
אך הוא רחוק היה ככוכב
מישיר אליי קרניים ומחייך
נעלה עליי באורו הרך
ממרום שיבתו מראני
את הדרך הביתה |
|
|
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.
מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!
מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!
אנ'לא מאמין.
פשוט לא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.