בתקופה שכזו, אני נזכרת בך...
בתקופה שבה אני כל כך מאושרת, והימים עוברים מהר כל כך מרוב
הנאה, בימים שאני על הבמה ובימים שאני בחופש...
בימים האלה אני נזכרת בך.
כל פעם כשאני מחייכת אני מסתכלת לשמיים, ואומרת לעצמי שהיית
חייב ללכת. שהיית חייב לא לעבור את זה איתי.
עברה עוד שנה, עוד 365 ימים של געגוע... עוד 365 של זיכרון ולא
יותר.
עוד שנה של נר סמלי, עוד שנה של אבן חרוכה.
אני חושבת "מה אם...?", מה אם היית כאן היום?
כשאני על הבמה, ואני לא רואה כלום מהפנסים, אני מדמיינת אותך,
מסתכל עליי מהקהל...
אני יודעת שאתה לא שם! אתה אף פעם לא תהיה יותר! אבל... אף פעם
לא ראית אותי על במה, אף פעם לא אמרת לי כמה שאתה גאה בי.
שיעברו עוד 365 ימים, מי יודע איפה אני אהיה... אבל דבר אחד
בטוח, אני עדיין אהיה בלעדיך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.