[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דרור דהן
/
משל לשם מושל

יום אחד, או יותר נכון לילה אחד, יצאתי לטיול.
עברתי כביש, הגעתי לצומת. עברתי את הצומת, הגעתי לעצים. עברתי
עצים, הגעתי לחושך. שבו לא ראיתי מה אני אמור לעבור. קצת מפחיד
לעבור בחושך, אבל הייתי מוכרח להמשיך כדי להגיע לאן שרציתי
והאמת שרציתי להגיע רחוק הפעם.
בעודי עובר בחושך מקפיא הרגלים הזה ומנסה לחשוב על הכביש,
הצומת, העצים ובכלל כל הדברים שעברתי בדרך, העיקר לא לחשוב על
החושך, הרמתי את הראש וראיתי פנס בקצה החושך.
ידעתי שאם אני אגיע אליו, לפנס הישן עם האור המחוספס והעמום,
אני אצליח להפטר מתחושת הפחד הזאת שתפסה אותי ללכת לבד בחושך.
החלטתי להגביר את הקצב, וכעבור דקה, אולי שתיים, הגעתי לפנס.
הדבר הראשון שעשיתי היה לעצור, להרים את הראש, להסתכל לעבר
הפנס המיואש ולתת לו טפיחה על הגבעול, כאילו אומר לו תודה
שהעביר לי את החושך וגם לאשר לו שהוא עושה עבודה נאמנה. לא
נראה לי בהתחלה שהוא היה צריך את אותה טפיחת שכם מבחור סתמי
כמוני, אבל בכל זאת נראה לי שהוא העריך את הניסיון שלי לעודד
אותו כי כשהורדתי את המבט ראיתי שהוא נתן לי מתנה. הוא נתן לי
את המתנה שבדיוק חיפשתי למסע הזה. הוא נתן לי צל. הצל נראה
בדיוק באותו הגודל שלי, באותה הצורה שלי. בקיצור, הפנס נתן לי
בדיוק מה שאדם כמוני רצה, חבר שיהיה בדיוק כמוהו.
הייתי חייב לבדוק אם הצל הזה הוא בדיוק כמוני באמת. אז הרמתי
את יד ימין, והוא הרים את יד ימין בדיוק כמוני. מתחתי את שתי
הידיים לצדדים והוא מתח את שתי הידיים לצדדים. קפצתי וגם הוא
קפץ.
שנינו התחלנו לשמוח, לקפוץ, לרקוד ולרוץ במעגלים סביב הפנס.
שנינו היינו מאושרים מזה שכל אחד מצא את השני ובינתיים עברו
להם שתי דקות, ארבע דקות ועוד שש דקות. טוב זה אולי לא הרבה
זמן בשבילכם, אבל אני הייתי חייב להמשיך לזוז, אז נרגענו לנו
לשנייה, אני והצל שלי, הסתכלנו אחד על השני. רציתי להזמין אותו
לבוא איתי אבל לא היה לי נעים. בסופו של דבר אזרתי אומץ
וסימנתי לו את הכיוון שלי, אולי ירצה להצטרף אליי, ואיך שהצעתי
לו, הוא כנראה חשב בדיוק כמוני מכיוון שהציע את אותה הצעה. אז
נפרדנו מהפנס לשלום, כולל חיבוק והמון תודה על שהביא לי מתנה
כל כך מושלמת ויצאנו לדרך.
בעודי מתרחק שמתי לב שהצל שלי מתחיל מצטמק. בהתחלה זה לא היה
נורא, אבל אז זה כבר התחיל להפריע לי וראיתי שהוא נעשה קטן
ממני כבר ביותר מראש, אז שאלתי אותו למה. אולי זה בגלל שאני לא
מתייחס אליו כמו לפני רגע, וזה בעצם הגיוני כי הסתכלתי לעבר
הפנס המסכן שנשאר לבד להילחם נגד החושך הנורא, אבל הוא אמר לי
שזה לא זה או שאולי קצת כן. אז החלטתי לנסות לשמח אותו ולהרקיד
אותו כמו לפני רגע ולגרום לו לשמוח. הוא אמנם קפץ ורקד אבל היה
נראה לי שמשהו חסר, כאילו פגעתי בו בזה שלא התייחסתי אליו, אז
ניסיתי עוד ועוד ועוד ועוד... ואז ראיתי, שזה אט-אט מתחיל
להשפיע והוא גדל בחזרה, גדל וגדל ומגיע לגודל שלי בחזרה. אבל
משום מה הוא לא עצר שם, הוא המשיך, המשיך לגדול. הוא גדל וגדל
עד שאני הייתי קטן ממנו בראש. אט-אט החל גם מאבד את הצורה שלי
ולובש צורה מפחידה. האמת, זה התחיל קצת להפחיד אותי. ניסיתי
לרכך אותו ולבקש עוד ועוד סליחה ממנו, אולי יירגע. אבל הצל שלי
לא נרגע. הוא גדל לממדים מפחידים, מפחידים יותר מהחושך שהייתי
בו מקודם. מפחידים עד כדי כך שהתגעגעתי לחושך. הסתכלתי אחורה
בחזרה. ראיתי את החושך שאליו פחדתי להגיע לא מזמן והתחלתי לרוץ
אליו. רצתי כל כך מהר שלא שמתי לב שהצל, שאולי שם לב בינתיים
שהתחלתי לפחד מצורתו, החל לקטון בחזרה ולהגיע לממדים שלי
ואפילו להפוך להיות שוב יותר קטן ממני בראש. עד שהגעתי בחזרה
לחושך. אבל בחושך לא הפסקתי, ועברתי גם אותו והגעתי לעצים,
ועברתי את העצים והגעתי לצומת, ועברתי את הצומת והגעתי לכביש,
ועברתי את הכביש והגעתי בחזרה הביתה. נשפתי ונשפתי ונשפתי עד
שנרגעתי. באתי להיכנס הביתה, אבל לפני שנכנסתי הבטתי לאופק
לכיוון הפנס... ששם פגשתי את הצל שחשבתי שיהיה שלי ואני שלו...
והתגעגעתי אליו.
סליחה שזלזלתי בך, צל, ואתה בתמורה זלזלת בי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איפה מייצרים פה
סטיקרים?




חיפושית


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/6/05 20:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דרור דהן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה