|
נופל כצל שקוף
מאוחר בלילה
לא מדליק את האור
מתפשט בחשיכה
היא לא זזה
ידו מחבקת דממה
בשמיכה של חלומות
פותח את ארון הקיר של מחשבותיו
צייד עירום
אליל קדמון
איילות רצות בסבך
נמלטות
נכנעות פצועות
אל דבש
מלכודת אהבתו
אבן שוקעת
במצולה שקופה
חוזרת אל צילו. |
|
|
אני דווקא
מאמינה באלוהים,
אני גם מאמינה
שהוא אישה, אבל
איזו מן אישה
קוראת לעצמה
בועז רימר?!
זאטוטה
פסיכודלית,
שוקלת אתאיזם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.