[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יסמין יהה
/
חיי משפחה

[כמה זונות עומדות ברחוב חשוך ודכאוני ומגעיל. אוטו עוצר לידם.
הנהג פותח את החלון]

אורית: אבא?!

חיים: אוריתי?! מה את עושה פה?

אורית: מה אני עושה פה?! מה אתה עושה פה?! מה? אתה אומר לאמא
מספר 4 שאתה עובד עד מאוחר ואתה הולך לזונות?

חיים: אורית את באה איתי עכשיו! אני אסיע אותך הביתה!

אורית: אין לך שום זכות להטיף לי! שום זכות! אני לא מאמינה
עליך, אבא!

חיים: אוריתי, תכנסי לאוטו נדבר שניה.

{אורית נכנסת לאוטו, הם נוסעים]

חיים: אם חסר לך כסף את תמיד יכולה לבוא אלי.

אורית: לשלם את הלימודים ואת הדירה עולה הרבה כסף. מה אני אשמה
שפיטרו אותי מהעבודה?

חיים: אמרתי לך שאת לא צריכה ללמוד אומנות, מה יצא לך מזה
בחיים? את רוצה להדרדר לזנות ולסמים? זה מה שאת רוצה?

אורית: אני לומדת עיצוב גראפי וזה מה שאני רוצה לעשות, אני לא
צריכה טובות מהאמא החולת נפש שלי או מאבא שהולך לזונות ונשוי
למשהי שיותר קטנה מיוני.

חיים: את תדברי אלי בכבוד, את שומעת?

אורית: אבל אבא, לא מגיע לך כבוד.

חיים: למה שלא תחזרי לגור בבית?

אורית: עם אמא? אתה יודע מה זה לגור איתה, לא? אני לא חוזרת
לשם. זה כל כך יפה מצדך להציע לי את זה אחרי שאתה ברחת משם. מה
שלום אישתך? אתה מתגרש גם ממנה? היא מבוגרת מידי בשבילך?

חיים: מה זה כבר גיל?

אורית: כן? מה הית אומר עם ליוני הייתה חברה בת 50? הה?

חיים: זה לא אותו דבר.

אורית: זה בדיוק אותו דבר. וחוצמזה זה לא יקרה.

חיים: נכון.

אורית: אני מתכוונת שיש משהו על יוני שאתה צריך לדעת.


[לפני שנה וחצי. יעל ואורי בדירה שלו בסיטואציה]

יעל: זאת הפעם הראשונה שלי

אורי: מה?! בת כמה את?

יעל: 22

אורי: אני לא מאמין לך.

יעל: כן. זה נכון. אומרים שהפעם הראשונה צריכה להיות עם מישהו
מיוחד.

אורי: מה עשית כל התיכון?

יעל: למדתי

אורי: מה עשית בצבא?

יעל: לא עשיתי צבא, עשיתי שנת שירות ושירות לאומי. השתחררתי על
מצפון.

אורי: מה, את אף פעם לא הזדיינת?

יעל: היה איזה אחד מהכיתה שהתנשקתי איתו פעם...

אורי: טוב...

יעל: אני כל כך שמחה שהפעם הראשונה שלי תהיה עם מישהו שאני
אוהבת

[יום אחרי, יעל מדברת בטלפון]

יעל: הוא אמר שהוא יתקשר והוא לא התקשר. אני לא יודעת למה,
אמרתי לו אתמול שאני אוהבת אותו. אוף! אני רוצה שהוא יתקשר!
מה? אבל... טוב, אני אתקשר אליו.

[היא מתקשרת לאורי]

יעל: אורי? אממ... הי. מה שלומך? בסדר?

אורי: תשמעי, יעל, אני לא יכול לדבר עכשיו, בסדר?

יעל: אבל אורי, מתי אני אראה אותך שוב?

אורי: לא יודע, נדבר כבר אוקי?

יעל: אוף! אורי, תסביר לי מה קורה, אתה לא אוהב אותי יותר?

אורי: אני לא אמרתי לך שאני אוהב אותך.

יעל: אבל... אתמול...

אורי: יעל, אולי נשכח את מה שקרה אתמול, בסדר?

יעל: אבל אני אוהבת אותך! אני אהבתי אותך מהשניה הראשונה
שנכנסתי לכיתה וראיתי אותך!

אורי: יעל, אני לא יכול לדבר עכשיו, ביי.

יעל: אורי...

[היא בוכה]

[יעל הולכת בהסטריה לדירה של יוני, היא פותחת את הדלת בלי
לחשוב ורואה את יוני ואיתי עסוקים בפעילות ספורטיבית מעניינת
על הספה שלהם. (מין אנאלי, ז"א. יוני פאסיבי)]

יעל [עדיין בוכה]: יוני?!

יוני: לא למדת לדפוק?

יעל: אבל... אף פעם לא דפקתי... כשבאתי לבקר אותך... בדירה...
[מתעלפת]

[יוני ויעל יושבים על הספה (אותה הספה) יוני עם חלוק]

יוני: יעל, זה לא כזה דבר נורא.

יעל: אבל למה לא סיפרת לי?

יוני: אני לא חשבתי על אם לספר למישהו או לא.

יעל: אבל אתם שותפים בדירה...

יוני: אנחנו כבר קצת יותר מזה.  

יעל: אבל שניכם בנים... זה לא...

יוני: יעל, נו באמת? אנחנו לא בית ספר דתי. זאת המאה ה21. אני
לא ההומו הראשון שאת מכירה.

יעל: דווקא כן. אבל... זה לא יכול להיות שאתה הומו!

יוני: מה כל כך נורא בזה?

[יעל פורצת בבכי]

יוני: יעל, מה קרה? למה בכית כשנכנסת?

יעל: אתה זוכר את אורי? זה שאמרתי לך שאני מאוהבת בו?

יוני: נו?

יעל: אז אמרתי לו שאני אוהבת אותו. ושכבתי איתו.

יוני: זה נהדר! למה את בוכה?

יעל [בבכי]: כי היום הוא אמר לי שהוא לא רוצה לראות אותי יותר.


יוני: מנוול.

[איתי נכנס מהמטבח]

איתי: יעל, בואי, תפסיקי לבכות, הכנתי לך פנקייק.

יוני: איתי מבשל נהדר. [נשיקה]

{יעל נראת מזועזעת, אבל ממשיכה לבכות]

איתי: מה קרה? זה לא זה, נכון?

יוני: מישהו מנוול דפק וזרק אותה.

יעל: לא נכון! בעצם כן. [ממשיכה לבכות]

איתי: כל הגברים אותו דבר! בואי, תאכלי פנקייק תרגישי יותר
טוב.

יעל: אוריתי יודעת?

יוני: לא סיפרתי לה.

יעל: אני יכולה להתקשר אליה עכשיו ולהגיד לה שתבוא?

יוני: בטח.

[יעל מתקשרת לאורית]

יעל: אורית!! אוף! אני כל כך רוצה למות!

[אורית בדירה שלה, במיטה עם איזה מישהו]

אורית: מה קרה מותק?

יעל: אורי, המאניק הזה. אמרתי לו שאני אוהבת אותו, אז הוא זיין
אותי וזרק אותי. [בוכה]

אורית: אויש! יעלי! את רוצה שאני ארביץ לו? את רוצה שאני אעשה
לו עבודת מספרים קלה? יעלי, נו אל תבכי, לבוא אליך?

יעל: אני אצל יוני.

אורית: את רוצה שאני אבוא לשם?

יעל: יש לי עוד משהו לספר לך.

אורית: ממ?

יעל: יוני הומו.

אורית: מה?

יעל: יוני הומו! הוא והשותף שלו, איתי הם הומואים!!!

אורית: נו אז?

יעל: מה "נו אז"? את מבינה שאח שלנו הומו?

אורית: זה היה לי ברור כל הזמן.

יעל: מה? איך? למה לא אמרת לי?

אורית: חשבתי שגם לך זה ברור, את יודע איך שהוא התנהג והכל...
את יודע מה? אני באה אליך עכשיו.

איתי: תגידי לה שיש פנקייקים.

אורית: ממי, אני חייבת ללכת, אחותי באיזשהו משבר.

בחור: חתיכת משבר, לא? אז מה אח שלך הומו?

אורית: כנראה שהיא לוקחת את זה קצת קשה. טוב, היא עדיין ילדה
קטנה. תשמע חמודי, אני אתקשר אליך, אוקיי?

בחור: אוקיי.

[הבחור נשאר בחדר]

בחור: רגע, אין לך את הטלפון שלי!

[אורית יעל ויוני יושבים על הספה, אורית מחבקת את יעל]

אורית: יעלי, מותק, אל תבכי, כולנו עברנו את זה. העולם הזה
דפוק, אני יודעת. אבל את צריכה להיות חזקה.

יעל: אני כל כך אוהבת אותו

אורית: אני יודעת, מותק, אבל הוא לא שם עליך. אני יודע כמה שזה
חרא. די, אל תבכי. גם אני הייתי ככה פעם, ותראי אותי עכשיו.

יעל: אף אחד לעולם לא ירצה אותי.

אורית: נו, די אל תיהי טיפשה, ברור שכן.

יעל: אבל אני רוצה אותו!

אורית: זה יעבור לך.

יעל: זה לעולם לא יעבור.

אורית: למה את רוצה אותו הוא סתם מאניאק.

איתי: גברים...

יוני: אני אומר לך, כל הגברים אותו דבר, תעברי לבנות.

יעל: יוני!!!

[אורית צוחקת]

אורית:מה קרה? נכנסת ומצאת את יוני ואיתי במצב מעניין?

יעל: אל תזכירי לי

אורית: מה כל כך נורא בלראות את אח שלך נהנה, הה? באיזה תנוחה
הם היו?

יוני: אוריתי, תפסיקי.

אורית: מי דיבר אליך? מי היה למעלה.

יעל: אורית!!!

אורית: נו? מה יש, תני לי לחקור אותך קצת. הוא נשך את הכרית?

יעל: אני חושבת שיוני היה למטה.

יוני: יעל!! אל תספרי לה דברים כאלה?

יעל: לא איכפת לי! אני רוצה למות! אף אחד לעולם לא ירצה אותי!

אורית: את עוד תשכבי עם כל כך הרבה אנשים. (או עם נשים) מותק,
אל תדאגי.

יעל: אבל אני לא רוצה לשכב עם אנשים, אני רק רוצה חבר.

אורית: אתה מאמין שאני הייתי ככה פעם?

יוני: את עברת את השלב הזה בגיל 17, אני חושב.

אורית: יעלי אני יודעת שככה את מרגישה, אבל תאמיני לי שאת עוד
תצחקי. תראי את יוני, אני בטוחה שגם הרבה גברים שברו לך את
הלב.

יוני: אל תזכירי לי.

איתי: נגמר הפנקייק, יעלי, את רוצה לבוא לעזור לי להכין עוד?
נו בואי? אני אגלה לך את סודות השף הגדולים שלי. בואי, אנחנו
צריכים לנהל שיחת בנות.

[יעל צוחקת ובאה איתו. אורית ויוני נשארים לבד]

אורית: אז זה רציני הסיפור עם איתי?

יוני: כבר כמעט חצי שנה.

אורית: וואו! זה הרבה בשביל הומואים!

[יוני מחייך במבוכה]

אורית: אני כל כך שמחה בשבילך, למה לא סיפרת לאחותך החטטנית?

יוני: את יודעת, הייתי כל כך שמח שלא חשבתי על זה בכלל.

אורית: אז זה ממש רציני?

יוני: אני חושב שאם כל יום שעובר אני אוהב אותו יותר.

אורית: אוהההה. זה כל כך חמוד... אתה מסמיק.

יוני: אני לא! (מכסה את הלחיים)

אורית: אתה מסמיק! למה אף פעם לא היה לך חבר?

יוני: אני לא יודע. זה לא היה הקטע שלי. הייתי הולך הרבה
לגן... יעלי לקחה את זה קצת קשה.

אורית:טוב היא תפסה אתכם בתנוחה לא הולמת? תגיד אתה תמיד
פאסיבי?

יוני: לפעמים ככה ולפעמים ככה

אורית: באמת?

יוני: האמת שרוב הזמן.

אורית: אוי! זה כל כך חמוד!!!

יוני: האמת שאני דואג ליעל.

אורית: היא תתמודד. היא תמיד הייתה תקועה בכיתה ג.

יוני: כן...

[חוזרים לאוטו]

חיים: יוני? באמת? למה לא שמרת עליו? אני לא מאמין שיצא לי בן
הומו!

אורית: נו? מה ציפית שיצא לך אחרי שאתה ואמא שיגעתם אותו כל
כך?

חיים: אתן הפכתן אותו להומו! הוא גדל עם שלוש נשים באותו בית!
אני לא מאמין!

אורית: טוב, אתה לא ממש הית שם בשבילו, כל הזמן הית עסוק עם
הבחורות שלך, ולא היה לך זמן לילדים שלך. לי לא הסכמת לשלם את
הלימודים, ותראה מה קרה.

חיים: כבר אמרתי לך פעם. אין דבר יותר גרוע מהומאים! אין! אני
לא מאמין! איך? איך קרה לי דבר כזה! מסכנה יעלי שלי, לראות
אותם ככה! איך הוא מעז?

אורית: כן, היא לקחה את זה קשה בהתחלה, אבל אחר כך היא נהתה
לצאת איתו לכל מיני בארים, אבא? אתה בסדר? כמעט עשינו תאונה!

[לפני שנה, אורית עם בחור אחר במיטה]

אורית: שניה, ממי, יש לי טלפון. הלו?

[יעל בגיי-בר רועש והמוני]

יעל: הי מותק, מה נשמע?

אורית: הי, איפה את?

יעל: אני עם יוני ואיתי בשושן. את רוצה לבוא?

אורית: אויש, מותק, הייתי מתה, אבל אני מזדיינת עם מישהו שנוסע
להודו עוד שבוע.

יעל: אה, איזה כיף לך! טוב, אז פעם אחרת.

אורית: טוב, אני אדבר איתך, אוקיי?

יעל: רק רגע יש לי משהו לספר לך.

אורית: אוקי, תני לי לנחש, שכבת עם מישהו והוא לא התקשר,
נכון?

יעל: לא בדיוק. ההיפך זאת אומרת. את זוכרת את שרון, זאת שלא
התקשרה אלי?

אורית: איזה מהן?

יעל: לא משנה אז לפני שבוע היא התקשרה אלי, ועכשיו פגשתי אותה
פה. והיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, ואמרתי לה שאני אוהבת אותה
גם.

אורית: זה נפלא, מותק! אני כל כך שמחה, את חייבת להכיר לי את
השרון הזאת, אוקיי? תמסרי ד"ש ליוני ואיתי, אוקי? ביי מותק.

בחור 2: עוד פעם אחותך?

אורית: כן, יש לה חברה חדשה כנראה.

בחור 2: אחותך לסבית?

אורית: כן, בערך.

בחור 2: את יכולה להכיר לי אותה ואת החברה שלה?

אורית: אוף איתך! אתה מאלה שלסביות עושות להם את זה?

בחור 2: בהחלט!

אורית: סע כבר להודו.

[חוזרים לאוטו]

חיים: אני לא מאמין! גם יעלי? הייתי בטוח שהיא הכי נורמלית! את
אחותה הגדולה, את צריכה להסביר לה שהיא רק מאוכזבת מגברים בגלל
האהבה הנכזבת שלה, והיא לא באמת לסבית.

אורית: לא יודעת, היא דווקא נראת לי מאוד מאושרת.

חיים: אז יש לי בן הומו, בת לסבית ובת זונה?

אורית: חשבתי שאין לך משהו עקרוני נגד זונות.

חיים: תשמעי מתוקה שלי, אם אני אסכים לשלם לך את הלימודים, את
תבטיחי לי שלעולם לא תחזרי לרחוב? ואם תצטרכי כסף לא משנה למה,
אז תבואי אלי. תבטיחי לי.

אורית: רק אם תבטיח לי שלעולם לא תלך לזונות, ושלעולם לא תגיד
דברים רעים על הומואים!

חיים: בסדר, אני מבטיח

אורית: ואני אדע אם אתה הולך לזונות. ואני אספר לאיך קוראים
לה!

חיים: בסדר, אני מבטיח.

[אותו רחוב חשוך. אורית הולכת ונותנת כסף לזונות שעומדות שם]

אורית: תודה שסיפרת לי, נטשה.

נטשה: הוא תמיד בא לפה המאניאק הזה!

אורית: תהיי בטוחה שהוא כבר לא יבוא.

[צלצול טלפון]

אורית: הלו?

יוני: הי מותק, מה שלומך?

אורית: אתה לא תאמין כמה שמצוין.
יוני: את יכולה לבוא ביום שישי לעזור לי לעבור דירה? אני וסיגל
עוברים לגור ביחד.

אורית: זה נהדר! גם יעל ומתן באים?

יוני: כן.

אורית: יופי, מזמן לא ראיתי אותם. טוב, אני אז אני באה, אוקי?

יוני: ביי.

אורית: אמא. אם הית יודעת מה עשיתי בשבילך... [מסתכלת למצלמה]
מואאהההההההההההה







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בשביל להגשים
חלומות צריך
להפסיק לחלום


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/5/05 20:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יסמין יהה

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה