[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מגי שגיב
/
קילופים

- הפעם, את ממש חייבת את זה לעצמך, שולה
כמו בכל פעם שסופי אמרה לי שאני חייבת, הרגשתי  איך מליוני
הנמלים המקננות בתוך עורקי מכרסמות את שאריות האומץ שלי. זו
התחושה שגורמת לי תמיד להתפתות ולהוכיח לנמלים שאני אצליח
לגבור עליהם.
- על מה את מדברת?
- תקשיבי  את מוכרחה ללכת, יש סדנא פ י ג ו ז י ת נקראת
"קילופים", את יודעת שאם אני ממליצה הרי זה בדוק, אז עיזבי הכל
ולכי ...

  היא  המשיכה לפרט ,לספר, לדבר בשבחי הסדנא, אבל אני כבר לא
שמעתי אותה כי הרהורי נשאוני אל הסדנא הזו של ה"אושר הפורץ
מעצמי" שסופי גררה אותי בעיקבותיה בפעם הקודמת, זו של
הטילטולים, שכל תא מגופי משמר עד היום את חושניות החוויה של
האיזון הנוזלי של הגוף ומאז אני עסוקה בחיפוש מתמיד של עצמי
ובעיקר של זה שיטלטלני .

אבל כשסופי אומרת - אני לא מתווכחת - אני עושה.



הכנתי תיק קטן ובו  הפריטים שהתבקשנו להביא:
"מברשת שיניים
מגבת, עזרה שניה
בגדים להחלפה
סוודר
כובע
מצלמה
לא לשכוח - סרט ירוק "

ארזתי  את אלברטו ואת הילדים ואיפסנתי אותם אצל  אמא שלו,
נטלתי את התיק שכבר לא היה כל-כך קטן ופניתי לכוון כפר נופש
"רגיעת הנפש"  שבגליל  לסדנת סוף - שבוע.
הדרך אל מקום הסדנה  התכוונה לפי החיצים והמכונית שלי דלקה
בעיקבותיה , עמודי החשמל קידמו את פני בניפנוף זרועותיהם
הזקורים בברכת שלום קפואה.
   הגעתי.המנחה קבל את פני בהתלהבות רבה  ברחבת הדשא שבמרומי
הגבעה שמול גבעת בריכת המים של הכפר. צויידתי בתג -שם אותו
ענדתי על  דש חולצתי. מעכשיו  כוניתי  "עלוות- החיים"

  המנחה חילק אותנו לקבוצות נשלחנו לשחק בארגז החול שליד העץ
שעל הגבעה בכדי להתחבר לרגשות ילדותינו הטבעיים. שם פגשתי את
" ד"ר ירוקת " ושחקנו ברופא וחולה. זה היה נחמד לשחק עם ירוקת
בחולה ורופא, במיוחד אהבתי את הקטע שהוא בדק אם אני
בהריון.הבדיקה הזו  החזירה אותי באחת שנים רבות אחורה.
  הרגשתי כי חלה רגרסיה משמעותית בהתנהגותי.  האני- הבוגר שלי
התחבר מידית לאני- הילדה, קולי השתנה והפך דק יותר ומתרפק
,גופי השיל מעליו את השנים שכיסו אותו , חשתי בעורפי את הקוקו
מתארך ומתנדנד עם כל נענוע של ראשי, עוד ניעור קל ואבק הזמנים
נטש את תאי מוחי  לחלוטין. חזרתי לגיל חמש.

  המנחה בחן אותי פלבל בעיניו רשם דבר מה בגליון שאחז בידיו,
ליטף קלות את ראשי הוא טפח קלות על כתפי וסימן לי להמשיך.
  חזרתי לבית שגרתי בו עם "ז'אן ולריאן " (אני קראתי לו ג'אן)
מהצד השני של ארגז החול . ג'אן היה האבא ואני הייתי האמא,
הנקתי את "שוטה חלב "  שהיה התינוק כי הוא היה מאד רעב. קראתי
לו שוטי כי הוא היה תינוק.  
  אבא ג'אן טלפן בדיוק כשהשהשכבתי את שוטי לישון . ואמר לי
שיש לו יום עבודה נורא נורא עמוס והוא צריך להשאר לישיבה
מאוחרת והוא לא יודע מתי יחזור. עלינה היתה המזכירה שלו במשרד
שהיה ליד הסולם בקצה השני של ארגז החול, היתה לו עבודה נורא
חשובה הוא עבד בבטחון ועלינה המזכירה עזרה לו בבטחון הזה. הם
התכסו בשמיכה שלא נראה את העבודה שלהם כי זה היה מאד סודי.

   שאלתי את המנחה אם אני יכולה לבקש מ"מנחם עלים" שיהיה השכן
שלי ,כי ככה אמא שלי היתה עושה כשאבא היה מאחר מהעבודה. היא לא
אהבה שיהיה לה משעמם אז היא היתה מביאה לפעמים את שמוליק השכן
והוא היה מחבק אותה ומדגדג אותה ואז היא לא היתה כל-כך
משתעממת. ואף פעם לא הבנתי למה היא היתה כזותי פרועה כשהוא
הלך, גם עכשיו
כבר לא הבנתי.
   מנחם-עלים בא והוא חבק אותי ככה חזק ,נורא חזק ואני אהבתי
את זה. הוא שם את השפתיים שלו על השפתיים שלי והלשון שלו
התגלגלה לי בפה ואני מצצתי אותה כמו סוכריה, רק לא היה הרשרוש
הזה של נייר צלופן של סוכריה. היה לי רק מנחם בעיניים. והוא
כזה שם את היד שלו בין הרגליים שלי והיה לי נורא רטוב ונעים
שם.

אבל אז בא המנחה ואמר לנו שאנחנו צריכים להפסיק כי ניגמר החלק
הראשון של הסדנה, ואנחנו צריכים  להתחבר לכאב שלנו.
אז ישבתי ובכיתי כי לקחו לי את הסוכריה שבלשון של מנחם-עלים.

כשכולם גמרו לבכות נפתח החלק השני של הסדנא.



   מעכשיו עליכם לשמור על שתיקה מוחלטת ולדבר רק כשתתבקשו -
אמר המנחה  "הרואה בזרדים"  : אתם עומדים לבצע תהליך שנקרא
התקלפות .
מטרת התהליך להשיל עלי- חסימה.
הדרך בה תבצעו את התהליך היא : כל אחד יגש בתורו אל  עץ שעל
הגבעה ויקח עלה ויאמר  דבר אחד רע על עצמו, אחר כך, יקח עלה
נוסף ויאמר  דבר טוב על עצמו,  וככה בסבב עד שכולם יגמרו  לומר
את כל הדברים הרעים ואת כל הדברים הרעים עד לגמר העלים ואז
יסמן את עץ עלי- החסימה שלו בסרט שהתבקש להביא איתו מהבית.  את
התהליך תבצעו עם  עצי הפלסטיק המיוחדים שנטעו אתמול על הגבעה
.יש לכם חמש שעות להשלים את התהליך.

  העצים שאני בחרתי נראו כל-כך אמיתיים:  דומים לחתן וכלה,
הגזעים שלהם נשקו זה לזה  נדמה לי כי לחשו לי שישמרו עלי ואיני
צריכה לפחד.האמת שקצת חששתי, כי אני תמיד זוכרת עלי רק את
הדברים הרעים או רק את הדברים הטובים, לפי המצב רוח,אבל, אני
לא כל-כך יודעת לזכור אותם ביחד.

מה  אומר , הרבה דברים אמרתי על עצמי לעצמי.
כמות נכבדה של דברים אספתי לעצמי בראש כל החיים בעזרתן של
הנמלים האלו שיש לי בגוף.
רק על החיוך, למשל, לקח לי לדבר עם  ענף שלם:
עלה - על החיוך שלא חייכתי לאלברטו בבוקר כשהכין לי כוס קפה,
עלה -  על החיוך שחייכתי אליו קודם בגניבה,
עלה - על החיוך שלא חייכתי ליוכי כאשר הביטה בי חוששת כשחזרה
עם תוצאות הבחינה מבית הספר ,
עלה - על החיוך שחייכתי אליה בגאווה כשלבשה בפעם הראשונה בחייה
חזייה.
עלה - על החיוך שלא חייכתי לשוקי כשהציע לי את מקומו במכונית
עלה - על החיוך שחייכתי אליו כשקרץ אלי בעינו.
עלה - על החיוך שלא חייכתי לאבא שלי לפני שהוא מת
עלה - על החיוך שחייכתי לסימה לפני הניתוח.
וככה ,קטפתי דברתי ושתקתי, קטפתי דיברתי ושתקתי, וזה רק את
הדברים שזכרתי.
אני חושבת שהייתי צריכה יער שלם רק בשבילי אם הייתי זוכרת את
כל הדברים ששכחתי.

אני הייתי הראשונה שגמרה לדבר עם עלים של  עץ שלם. העץ  נותר
עירום כשגזעיו הפצועים מליקוט העלים  מבקשים את גיפופי ,
אצבעותי ליטפו את מרקמו המחוספס ועיטרו אותו בסרט הירוק שהבאתי
מהבית.
אחר כך המשכתי את התהליך עם העץ שלידו.

בשלב כלשהו נשמעה שריקה, המנחה הודיע על סיום התהליך.

הרגשתי מרוקנת, הושטתי את ידי מלאת העלים, רציתי לעצור  את עדת
הנמלים הנוטשת את גופי ומתרחקת על גבי תלויות העפר לכוון השביל
של בריכת המים אבל עייפות מוזרה השתלטה עלי.


       
  פקחתי את עיני. מצאתי עצמי מביטה לעבר תמונת עצים המתחדשים
במקום נטיעתם, התופסת מקום של כבוד על השידה ליד המטה. את
התמונה הזו קבלתי מאלברטו ליום הנישואין שלנו ומיסגרתי אותה
יחד עם הברכה שהכנתי עבורו לאותו אירוע.

כסוכריה  

תולשת עטיפתך
ומשליכה,
לפי מושיטה  גזעך
ולוקקת,
עונג מרקמך
מלחכת,
אט אט קליפתך
ממוססת
עת אתה בי  דובק
בירוקת עלוותך
אדע
כי היית לי
ועודך.

מוקדש
לאיש שלידי באהבה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גראס ממסטל הטבק
משתעל היין משכר
והאוזו משחרר,
הנפאס מעקר
החשיש ממחזר
הג'וינט מאחר
ואני כבר לא
זוכר, הטריפים
מסוכנים הקוק על
הפנים הדבק
בנחיר והרואין
עושה חורים,
ורק אני ממשיך
עם הסלוגנים.





אחמד אחמד מהרהר
בפרישה אחרי
שיחה עם הדילר
שלו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/9/01 13:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מגי שגיב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה