מה שפיתה אותי בהתחלה היו כמובן המילים ומה שביניהן,
והיו אלה מילים ממגנטות אשר טיפחו מחשבות ומה שביניהן.
והמילים הכתובות הובילו אל השיחות והתמכרתי לניגוני מילותיה-
הקול הזה, שלא היו לו גוף או/ו פרצוף חדרו אל מוחי המסונוור,
וזהו פיתוי מוחץ, חסר ערווה שאין ממנו חזרה.
והיו למילים גם תכנים, למעט הניגונים, והן הבטיחו מתיקות
אשר הבטיחה לזחול לחושך חיי כמו במנהרת כניסה לארץ האהבה.
מה שפיתה אותי היתה הכמיהה המולדת להרקיע אל השחקים-
שהיא תיקח אותי כל-כך גבוה אל האהבה הבנוייה לתלפיות.
מה שפיתה את לבי היא האהבה הטהורה שהיא שילחה אליי בכוונות
טובות ונגעה בכמיהותיי הכי חרופות.
מה שפיתה אותי היתה האפשרות למצוץ את שדיה, ללקק את ערוותה...
לזיין לה את הצורה... הכל בתמורה לפיתויה.
19/06/02
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.