[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמילי אנה סמית'
/
וורדים אדומים

ישבתי לבדי בבית, משתעלת כל כמה דקות ומקללת בשקט. ככה ישבתי
שעה, פעמיים קמתי להכין תה ירוק, התה היחידי שאני שותה ורצתי
ארבע פעמים לשירותים. ואז הוא בא ככה פתאום כאילו שזה היה בסדר
לחלוטין שהוא נתן לי לחכות שעה שלמה מבלי להתקשר אפילו ולהודיע
שהוא עומד לאחר. הוא הוריד את המעיל והכובע ותלה אותם על המתלה
ליד הכניסה ונכנס לסלון שם ישבתי וצפיתי בטלוויזיה, חיכיתי
להתנצלות אבל הוא לא אמר דבר. הוא התיישב לידי, שם את ידו על
מצחי ואמר "יש לך חום" ואני הסתכלתי עליו במבט של "מה אתה
אומר?!" וגילגלית עיניים.
אחרי זה הוא קם לחפש את השלט של הטלוויזיה, הוא מצא אותו זרוק
מתחת לשולחן הקפה. הוא הניח אותו על השולחן מבלי להשתמש בו
ובהה בו מספר שניות ואז פנה להביט בי. ואני כאילו ראיתי אותו
בפעם הראשונה לא יכולתי שלא לבהות בו בחזרה. היה לו את האף הכי
ישר שאי פעם ראיתי, אף מושלם. השפתיים שלו לא היו דקות אך לא
היו מלאות מדי, שפתיים מושלמות ועינייו היו ירוקות, מושלמות.
נזכרתי למה התאהבתי בו בפעם הראשונה שנפגשנו.
הוא חייך אלי ונישק אותי רכות על שפתיי "התגעגתי" הוא אמר עם
אותו חיוך מרוח על פניו. גם אני התגעגעתי אליו, בטירוף! אבל לא
יכולתי להגיד לו זאת כי עדיין כעסתי עליו למרות שמקודם זה היה
"נורא כועסת" אבל זה התחלף לרק "כועסת". אז המשכתי לבהות בו
ואז חייכתי. "אני יודע שגם את התגעגעת אלי" הוא אמר אחרי מספר
שניות של שתיקה. ואני רק המשכתי לחייך ואז קמתי להכין לו משהו
לאכול. הכנתי לו חביתה, סתם חביתה, שידע מה זה לאחר!
הוא לא התלונן ואכל בשקט. אמרתי שאני לא מרגישה טוב, עליתי
לחדר וזחלתי למיטה. עדיין כעסתי עליו אבל הצלחתי להרדם מהר,
כנראה בגלל החום.
אני לא יודעת בדיוק כמה זמן ישנתי, אני זוכרת כשהתעוררתי הייתי
בטוחה שאני עדיין חולמת. כל החדר היה מלא בוורדים. וורדים
אדומים! אפילו המיטה הייתה מחוסה בהם. בהתחלה חיפשתי את כדורי
האקמול לבדוק את תאריך התפוגה שלהם. אולי אני מתתי והגעתי לגן
עדן. אבל זה לא נראה הגיוני שהגן עדן נמצא בחדר שלי אז החלטתי
לקום מהמיטה ולברר את פשר הדבר.
חיפשתי אותו בכל הבית אבל הוא הלך. מצאתי רק פתק על השולחן
במטבח. קראתי אותו פעם אחת ואז פעם שניה, אחרי אותו יום קראתי
אותו עוד איזה מאה פעם לפחות. בפתק היה כתוב: "אני מצטער".
ואחרי אותו יום הוא הפסיק לבוא. אבל על כל יום קיבלתי זר
פרחים. וורדים אדומים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם מפחדים
מהבמה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/3/05 0:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמילי אנה סמית'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה