18/09/2004

ילד של חצות הלילה דפק על דלתי ושאל אם יש לי כמה פרוסות של
לחם לתת לו. "אפילו יבש" אמר.
שפשפתי עיניי והסתרתי פיהוק גדול בידי. "היכנס" אמרתי לו כדי
לא לשוחח במרווח מחיצת הדלת.
לא שמעתי צעדיו. הוא בחר לשבת על השרפרף שבמטבח ואני ישבתי על
אחד מהכיסאות הרגילים.
משכתי את החלוק על רגלי הלבנות: "בשביל מה לך כמה פרוסות של
לחם ועוד באמצע הלילה?"
הוא קם משך אותי אל החלון והצביע על חתול שחור ששכב על צידו
בקרבת שיח הורד וילל.
"הה!" אמרתי והעברתי יד רדומה על שערותיו השחורות: "אני
מבין".
כאשר יצא מביתי עם כמה פרוסות וצלוחית חלב קטנה שוב לא שמעתי
את צעדיו.
הם היו יחפים כמו הלילה הערום והשטוח הזה.