"לפני בערך שנה עשיתי לעצמי את הריסט הראשון. זה לא היה מסובך.
מצאתי את הכפתור, לחצתי עליו, עשיתי ריבוט. ריבוט של בנאדם
לוקח בערך יום וחצי. כדאי להיות רחוק מסביבת ההפעלה הנורמלית,
ולהיות עם אנשים שסומכים עליהם. תיזהרו כי הרבה אנשים טוענים
שזה די מסוכן.
"כשהתחילו לעלות לי כל הפרוססים הבסיסיים הבנתי כמה זבל הסתובב
לי במערכת, ואיזה מזל שעשיתי את זה עכשיו. המון זבל אנחנו
צוברים בקונפיג פיילז שלנו. ממש המון. רק מה, ופה זה החלק
המסוכן, יש משהו מאד משכר בתהליך של העלאת הקונפיג פיילז
החדשים. אבל ברגע שעולים כל חלקי ההפעלה העליונים, הכל שווה את
זה. כמה שזה מסוכן. מקבלים פרספקטיבה חדשה על הכל. האנשים
שאנחנו חיים איתם, האנשים מסביבינו, כל מה שהבנו עד היום, הכל
נראה פתאום שונה. סופסוף מערכת ההפעלה החדשה שלקח לי איזה 27
שנה להעלות (הקו פה מאד איטי כנראה) השתלטה. עדיף. כדאי תמיד
לעבוד עם מערכת ההפעלה הכי מתקדמת. זה בדוק.
"לפני חודשיים עשיתי ריסט שני. הריבוט היה קשה יותר, והיו לי
כמה ג'יפיאפים עם האינטרפייסים החדשים שהתקנתי, אלה שמתעסקים
בקריאת רגשות, אבל אני חושב שסופסוף דיבגתי אותם. לא צריך עוד
ריבוט, הכל נראה מתפקד בסדר. עד למערכת ההפעלה החדשה שהתחלתי
להוריד לא מזמן. זאת אפילו לא פובליק דומיין, אלא יושבת בכמה
וורז סייטז שממש לא פשוט למצוא. תחפשו, מה אני אגיד, תספרו לי
אם יש שם איזה טרוג'ן או משהו, כי יש הרבה אנשים שטוענים שאי
אפשר לסמוך על וורז גרופס. אבל האנשים האלה בטח עובדים בחברות
תוכנה שנסחרות בבורסה או משהו כזה."
הוא ירד מהפודיום קצת נפעם, אבל עם חיוך גדול.
שלי התלחששה עם עינת, מהחשבונות, שמשום מה ישבה לידה. "תגידי,
הוא קצת התחרפן, לא?"
עינת גרדה את אפה במין התקף בלתי נשלט. "לא יודעת. מאז שהוא
חזר מאמסטרדם, עלינו באיזה 20 נקודות בדאו-ג'ונס. התחרפן,
התחרפן, אבל כל מה שהגאון הזה ממציא שווה לנו הרבה כסף". היא
סידרה את שיערה הבלונד מפוספס וחייכה אל בניש, הגאון התורן.
הוא חייך אליה בנימוס, וכשלא הסתכלה דפק בה מבט ערמומי,
כזומם.
"את חושבת שהוא לקח שם סמים קשים?" שאלה אותה שלי. "מה זה סמים
קשים? הרואין?" עינת משכה באפה.  "לא יודעת. קשים. מה שלא עובר
בקלות". שלי בחנה את השמלה ההדוקה שבקושי הכילה את הגזרה של
עינת. היא היתה משוכנעת שהחזה שלה מסיליקון, כי הוא נראה גדול
מדי וזקוף לגופה הקטן והחטוב. "זה לא טבעי, אם זה מה ששאלת את
עצמך. זאת השקעה, ות'אמת היתה שווה כל גרוש". היא אמרה לה
בחיוך. שלי חייכה בנימוס וכסתה את שפתה העליונה. הבוסים
הגדולים התחילו לנאום עכשיו, וכמה שההקדמה של בניש היתה לא
מובנה לשלי, הם היו עוד פחות. אייל מרקנפלד נאם ראשון, והוא
דיבר כל כך לאט ובהססנות, שהנאום של בניש נראה לידו כהופעת
סטנד אפ. "שווה המרקנפלד הזה, לא?" עינת שאלה אותה. "אומרים
במשרד שהוא נוסע כל חופשת חג עם מישהי אחרת לסקי, ולאשתו ממש
לא אכפת מזה. אבל גם אומרים שהוא לא משהו במיטה."
שלי לא הבינה מאיפה ולמה עינת מספרת לה את זה, אבל ההרצאה של
מרקנפלד היתה כל כך משעממת שהיא הנהנה כמתעניינת.
"בניש לעומת זאת, שמעתי עליו שהוא פנתר. גם מאד מצוייד." עינת
חייכה בממזרות.
"מה את מתכוונת שהוא גדול, כאילו?" שלי התחילה להסמיק. "זה מה
שאומרים" עיניה של עינת נצצו משהו. "את יודעת שזה מאד משנה? כל
העניין הזה שהכל אותו הדבר זה קשקוש. אלה המצויידים מרגישים
שיש להם איזשהי שליחות. שהם לא סתם מצויידים ככה. שזה מתנה
מאלוהים. לפחות אלה שהיו איתי." שלי ממש הסמיקה. "לא היה לי אף
פעם מישהו ממש גדול". עינת חייכה בהבנה. "תנסי פעם, זה משהו
אחר". בניש רוכן, עבר להתיישב בכסא הריק ליד עינת.
שלי ניסתה ממש בכח לא להתסכל לכיוון המפשעה שלו, ולכן הישירה
את מבטה אל אייל מרקנפלד. בניש חייך אל עינת ולחש לה משהו והיא
צחקקה בשקט.
"אור. הרבה אור" אמר לה פתאום בניש, מאחורי ראשה של עינת.  שלי
לא הבינה.  בניש, כולו זורח, כרך את ידו על כתפיה הדקיקות של
עינת.