בכל פעם שהוא היה רואה ג'וק, מה שבעיברית אנו מכנים, "תיקן" או
"מקק", הוא היה חייב להרוג אותו, בכל דרך אפשרית. בין אם זה
לחבוט בו במגבת מטבח או בעיתון מגולגל, לדרוך עליו, או סתם
להשליך עליו נעל, הוא פשוט היה  עושה את זה, כי הוא שנא
ג'וקים.
עד אותו היום, שהוא פגש אותה.
היא הייתה בחורה משגעת. פשוט אחת, ששונה מכל האחרות. אחת
מיוחדת - לא סתם כזו שהוא היה אומר לה שהיא מיוחדת והוא אוהב
אותה. הוא גם התכוון לזה. באמת.
היא לא אהבה שהוא היה מתעלל בג'וקים האומללים, היא לא נתנה לו
לפגוע בהם.

 יום אחד הם היו אצלו בבית, והוא ראה ג'וק. כמובן שהוא בא
לדרוך עליו, אבל היא תפסה אותו כל כך חזק בזרוע, עד שהוא לא
הצליח להתקדם, ואפילו נהיה לו סימן כחול לכמה ימים. היא הסתכלה
לו בעיניים ואמרה: "שלא תעז לעשות את זה שוב!!!"
והוא? הוא אהב אותה, הוא היה מוכן לעשות למענה הכל, אפילו לא
להרוג ג'וקים יותר, העיקר שהיא איתו.
הוא באמת הפסיק להרוג ג'וקים, הוא היה רואה אותם במטבח הולכים,
והתעלם מהם. בעצם, בהתחלה הוא עוד היה בועט אותם בעדינות
לכיוון הדלת, אח"כ פשוט הוא למד להסתדר איתם.
עד אותו היום, שהיא עזבה אותו לטובת אחר.
בהתחלה הוא השלים עם זה. הוא חשב לפחות שהוא השלים עם זה, אבל
בסופו של דבר הוא הבין מה היא עשתה לו. היא פשוט שברה אותו.
מבפנים.

אז הוא נשאר לבד, הוא והג'וקים. והם היו חיים בשלום, הוא והם.
בהתחלה הוא היה מתעלם מהם, אח"כ הוא כבר היה בועט אותם בעדינות
לכיוון הדלת. בכל יום שעבר, הוא חיכה שהיא תחזור, שהיא תבין את
גודל הטעות.
עד אותו היום, שהוא פגש באחרת.
הוא חזר להרוג ג'וקים. הוא יודע שיש לזה משמעות נוספת עכשיו,
כשהוא הורג אותם. הוא הרגיש שהוא התגבר עליה.
אבל, בכל פעם שהוא הורג ג'וק, ולא משנה אם זה היה בחביטה במגבת
מטבח או עיתון מגולגל, לדרוך עליו או סתם לזרוק עליו נעל, הוא
עדיין היה חושב עליה.
ומאז - הריגת ג'וקים - הפכה לחוויה עבורו. מי יודע - אולי אחד
מהם - זו היא...