כתמול שלשום נשקנו לחמה
ערגת אדמתנו בערה בשוחות
מחפורי, מחמדי, צל על פנינו
כזב קל מעוקל בזוית שיפתותיי
כי לתומי בכסיף הליל, נטיתי לחמוד
לטיפת פשתן קורעת,
רפרוף טביעת עין מתפתלת
סומק קלקלה פושט עורות
מתנצל, מתנצל
הגלשת ממרומיך הכבירים אדון?
לחוש בקיעת אדמת החימר בהיבשה?
תן נא לי את בושותיך, ונצניען כפקעה.
הס בתשואותיך,
עת פוקחת בהתהוותה
חייתי ערפיח של אשמה.
טרם נתערפל ברחמה
בהחבא תחינותיי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.