ידעתי שבסוף זה יגיע. שבסוף הממשלה המחורבנת הזאת תיכנס לי עד
הברזים באמבטיה, ותגיד לי לחסוך במים לא רק כשאני מוריד את
המים - אלא גם כשאני חולם עליה שהיא מתקלחת.
אל תחשבו: גם ככה זה לא קורה לי מעצמו כל לילה שאני חולם עליה.
לפעמים זה קורה לי כבר בצהריים כשאני מנמנם לי קלות בישיבה על
הכורסה המסתובבת שלי, ואז, בלילה, אני כבר תפוס עם שיחזור
החלום של הצהריים, ועד שאני לא סוחט אותו עד תומו - אז הנה
הגיע יום חדש, ושוב אני חולם בבוקר לחלום עליה בלילה כשהיא שוב
מתקלחת.

ואחרי הכל, מקלחת טובה הרי לוקחת את הזמן שלה. אז אם כבר אני
חולם עליה שהיא מתקלחת - אז מה יש לי למהר לסגור את הברז? אבל
הבחורה הזאת שאני חולם עליה, היא בחורה מיוחדת. היא לא כמו כל
המתקלחות. בין כל הדברים הטובים שהיא אוהבת - היא בעיקר אוהבת
את המולדת שלה, וגם את הכינרת-כינרת, כולל כל השירים שנכתבו על
הכינרת, הייתי מסתכן ואומר שאפילו את המשוררים של הכינרת היא
אוהבת, וכך קרה, כשרק התחילו הפרסומות המשוגעות להפחיד אותנו
שעוד מעט נישאר בלי מים בכינרת - אז היא היתה הראשונה שחסכה לי
מים במקלחת שבחלום - רק נכנסה להתקלח - ומייד התנגבה במהירות -
אפילו שהמים האלה הם על חשבוני, כי רק מי שחולם משלם בסוף את
המחיר המר של החלום המתוק שלו.

ואז, די במקרה, מצאתי את הדרך החדשה אל החלום הכי בלתי-חסכוני
במים. שוב חזרו המקלחות של פעם אל החלום הרטוב, בלי שאפילו היא
תחשוב לגעת בברז.

גיליתי את זה, כמובן, באקראי, אחרי שכמה ציפורים רעות חירבנו
על שמשת המכונית שלה.
וכך, כשהיא לא רק שאינה נוגעת בברז - אלא אפילו בסלולארי שלה
היא אינה נוגעת - אלא דרך הדיבורית בלבד - ידיה פנויות לגמרי -
נכנסתי איתה, כשאני על הכורסה המסתובבת שלי, והיא במכוניתה,
היישר אל המינהרה ההיא בתחנת הדלק ששוטפת מכוניות, ודי מהר כבר
יכולתי לשמוע את שצף המים הזורמים של המקלחת ההגונה הזאת, כשהם
מתקרבים לכיוונה מכל צד, והנה זרזיפי המים התקרבו עוד ועוד,
ועכשיו הם כבר היו ממש קרובים אליה, ושמעתי אותה צועקת "המים!
המים!", והנה המים כבר היו על תחילת גג המכונית, ומהצדדים,
והיא היתה כולה אפופה בזרמי מים מכל צידיה, ותוך מספר שניות -
גם מאחוריה, ופתאום הגיע עוד קילוח מים, ועכשיו גם הסבון,
והקצף, מקדימה, מאחורה, מהצדדים, מלמעלה, על יד הגלגלים שלה -
הו - כזאת מקלחת הגונה כבר מזמן לא חלמתי - ועוד בלי שהממשלה
נכנסה לי בין הברזים, ובלי שום ג'ינגל לחיסכון במקלחת - אלא
להיפך: מוזיקת בלוז רגועה נשמעה מהרדיו הדיגיטלי שלה - ורק
קולו של פאיז, האיש המפעיל את המקלחת האדירה הזו, רק הוא שהעיר
אותי מהחלום בבהלה, כשהוא שאל אותה אם צריך לעשות גם בפנים,
אבל למזלי, עוד לפני שהתעשתי היא כבר נתנה גז כמעט בלי להתנגב
תחילה, ושוב יכולנו לפנטז יחד על הממשלה שתדאג לנו למים בשנה
הבאה, אולי אחרי שהיא קודם תדאג לשלום ולביטחון, אם כי אני
מבין עכשיו טוב יותר למה גם הערבים רוצים לעצמם את כביש
המינהרות.
הם כנראה יודעים למה, וכמה טיפשים השוטרים המגרשים אותם משם
בזרנוקי מים - הרי בדיוק את זה הם מחפשים. את המים האלה
במינהרה.

מה שמחתי הבוקר, כשהיא שוב סיפרה לי כמה הרבה חירבנו שוב
הציפורים על החלון הקידמי של האוטו שלה. מי שלא ראה את שימחת
בית המשאבה - לא ראה שימחה מימיו.