ארז ויעל נפגשים בערב ליד דוכן הפלאפל. יעל לבושה בחצאית סקסית
ומחשוף עמוק, וארז לבוש פשוט עם ג'ינס וטי-שיירט.
ארז עומד, ויעל מגיעה לקראתו מחייכת.
ארז: "היי, מה קורה?"
יעל (מחייכת ומנסה לתפוס לארז את היד, ארז מכניס את היד לכיס
לפני שהיא תופסת): "בסדר, מה איתך"?
ארז (בפנים חתומות, לא מסתכל על יעל): "אז... שנלך?"
הם מתחילים ללכת, יעל כל הזמן מסתכלת על ארז ומנסה לתפוס לו את
היד. ארז כל הזמן מתחמק, מרים את היד לסדר את המשקפיים, מגרד
באוזן, מכניס לכיס ומוציא פלאפון.
הם מגיעים לבית הקפה שארז רצה ללכת אליו, המקום היה סגור. ארז
מחייך.
ארז (מוחק את החיוך, מנסה לדבר בטון עצוב): "תראי, איזה
באסה, הבית קפה סגור... אולי נחזור?"
יעל מציעה להמשיך לטייל, ותוך כדי הטיול היא מספרת על עצמה, על
הלימודים ועל החברים.
ארז שותק ומאחל לעצמו: "הלוואי שאמות כבר, או שאפול לאיזה בור
בדרך והיא לא תשים לב"
הם מגיעים לבית קפה נוסף ומתיישבים, פנים מול פנים. ארז לא
מסוגל להתחמק מהמבט שלה. הוא עדיין לא יכול להסתכל עליה, אז
הוא משפיל מבט ובוהה ליעל בחזה, במחשוף העמוק שלה.
ארז מזמין שוקו, ויעל מזמינה תה עם נענע וקרפ צרפתי עם שוקולד.

בזמן ההמתנה המשיכה יעל לדבר ולצחוק, וארז רק הסכים איתה,
חייך, וקיווה כבר שזה יגמר.
השתייה והאוכל הגיעו, יעל אכלה כמו בהמה, בביסים גדולים
והשוקולד נמרח לה על הסנטר. ארז ראה את זה, ועשה פרצוף מבואס.
ארז התחיל לאכול את הקצפת שהייתה בכוס השתייה שלו והציע בנימוס
ליעל. יעל לקחה כפית ובמשיכה אחת לקחה חצי מכמות הקצפת שהייתה
שם. ארז הרגיש נורא מאוים. האוכל נגמר, השתייה גם, ויעל המשיכה
לקשקש על הדירה, על האוניברסיטה, על השותפה שלה על הבית שלה
ועל החיים.
ארז (צועק לעצמו בתוך הראש): "די!!! שתפסיק, שתלך, מה אני
עושה פה בכלל???"
ארז המשיך למלמל ליעל, אמר מילים ללא קשר אחת לשנייה, השפיל
מבט ולא הסתכל לה בעיניים.
יעל: "ארז, לא אכפת לי כמה תנסה לדחות אותי, אני עדיין נמשכת
אליך... אני רוצה אותך..."
ארז (מיישר מבט ומסתכל לה בעיניים בפעם הראשונה באותו ערב.
אומר לעצמו בראש):"הלוואי והיו לי את הביצים והאומץ שיש
לבחורה הזו..."
ארז (משפיל מבט חזרה, ואומר ליעל): "תגידי, לא הייתי מספיק
ברור בטלפון כשדיברנו? לא יהיה כלום בינינו!"
יעל(ממשיכה לחייך): "אז למה אנחנו פה עכשיו"?
ארז (שותק לרגע, אוזר את שאריות האומץ שנשארו אצלו): "כי את
התעקשת... אני לא רציתי לבוא..."
יעל (נשענת אחורה, העיניים שלה נפערו, והיא נראתה נורא
מבולבלת וחיוורת): "טוב... אה... לא...  אה... ידעתי! למה...
לא... אני בסדר..."
ארז (הרגיש רע עם מה שאמר ועשה): "ואת גם לא הטעם שלי. את
מכוערת. אני לא מסוגל להסתכל עליך"
יעל על סף דמעות, רצה לשירותים.
ארז (מוציא טלפון נייד מתקשר ואומר): "הלו? רפי? אתה חייב
לעזור לי לצאת מפה... כן, מה שסיכמנו".
ארז סוגר את הטלפון.יעל חזרה עם איפור מרוח מסביב לעיניים,
התיישבה רגל על רגל, שיחקה בעצבנות עם הרגל העליונה.יש שקט
מתוח נורא על הבמה.
יעל הסתכלה על ארז, וארז הסתכל על כל הבחורות האחרות שהיו
במקום.
ארז (לעצמו): "איזה כוסיות יש פה... רק אני תקוע עם הבהמה
הזו. בטח כל הגברים האחרים מסתכלים עלי עכשיו וצוחקים". לאחר
כ-2 דומיה מתוחה, הטלפון של ארז מצלצל.
ארז (לטלפון): "הלו? כן? רפי? מה המצב? מה...? אתה רציני?!
טוב, נראה מה אני אעשה..."
ארז (מנתק ופונה ליעל): "תקשיבי, התפוצץ אצלנו בדירה צינור
ביוב והשותפים שלי התחילו לריב ולא מוכנים לנקות... אני חייב
לזוז!"
הם יצאו מהבית קפה, ויעל הציעה שהיא תבוא עם ארז לדירה.
ארז (מבועת): "לא לא, מה פתאום! בשביל מה לך? תעזבי... אבל
תודה על ההצעה..."
הם התחילו ללכת וארז מנסה לשפר את מצב הרוח של יעל על ידי
סיפורים, בדיחות וחיקויים של חיות. יעל נרגעה וחזרה לחייך. יעל
מנסה להחזיק לארז שוב את היד. ארז עשה לעצמו פרצוף מיואש
ונשבר.
יעל החזיקה לארז את היד.