[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בחשש גררה את רגלה הפיסחת במסדרון הארוך עד שהגיעה לחדר הנעול,
דפקה חרישית, כמתנצלת שלוש נקישות עדינות.
כעבור מספר רגעים משהבחינה לפתע כי היא עודה עומדת באותו המקום
נקשה בחוזקה פעמים על הדלת ופנתה, בפנים קודרות אם כי מעודדות
משהו ,ללכת. ידית הדלת השמיעה חריקה צורמת כשנפתחה. לגבה עמד
גבר מוצק למדי, שעיר יתר על המידה ובעל מראה יציב ורציני. היא
חשה בחומו של הגבר מיד אך עמדה קפואה על מקומה כמחצית הדקה
לפני שפנתה והסתובבה אליו.
היא הביטה בו כשהביט בה, לוטש עיניו בחצאית הכהה על ציציותיה
ומלמלותיה, מלטף מבטו אל-על עבר בטנה המקומרת להפליא המקושטת
בחולצת המשי השחורה שכפתורים ענודים עליה. חשה כיצד מבטו נעצר
בהשתוממות על ידיה ומשם, כמנסה להקיפה במבטו.
ללא מילה גמרו אומר בינהם ונכנסו דרך חריץ הדלת שנשאר פתוח אל
החדר. עכשיו היה תורו לקלוט את מבטה כשנחו עיניה על ערמות
הדפים והערבוביה אשר שלטו במקום , אך פניה נותרו כחותם סגור ,
אפילו בעוברה על ספל הקפה השפוך למחצה ועל שידת האגוז השבורה
המלאה ספרים לעייפה והייתה כרוקחת סוד בינה לבין עצמה.
הגבר, שעד לפני רגעים קדומים לכן את הרגעים היקרים מכל היה
עורך בראשוביטל את מזימתו בתסכול וניסה להריצם שוב , בעריכת
השינויים שנעשו. ושוב, מואס בעצמו ומנוע מהיכולת לייצר קול
מפיו מצא עצמו מלחש בינו לבין עצמו ללא שמע.
והיא, כחודרת לראשו נאנחת ופולטת קצרות "אין דבר" ובמבטה מנסה
לירוק אש על מצלמת הווידיאו שבראשו ולשבור את זווית הצילום.
לפתע מהחדר הסמוך בוקעים רעשים כהפתעה.נייר מתנועע לצלילי קברט
עליזים נעצר על ידו במהרה . וידו השעירה דופקת בחוזקה על הקיר
המזמר ושקט בבנין שוב. בלי אומר היא מורידה את החולצה והם
מתעלסים , כמו שני דגים מעופפים בביריות על רצפת החדר הקרה.
ועכשיו , כששניהם ערומים ומתנשפים, מלאי זיעה קרה וריקים הוא
נראה לה לפתע כדרקון עם נוצות אדומות. ודמעות.
היא סקרה את הגבר הגדול שלידה , הגבר השעיר הזה שכל גופו
ניצוצות של בכי ילדות עמוק. השערות שלחזו נצצו והיו כעצי יער
עד עתיק הממלאים את היקום כולו באוויר חם ובציפייה, ומצחו
הנוקשה עלה וירד עם בטנו ופרכוס שפתותיו היו כמי הים העולים
וגואים בערב.
וכשראה איך מבטה לא משתנה כיבה את האורות שבראשו והניח למצלמה
להכבות.
זה היה כשבוע לפני כן כשקיבלה ממנו את המכתב. אילולא היה עטוף
בקפידה במעטפה היתה וודאי טועה בו כמברק. "זה אני. הגעתי. אחכה
לך בערב, ב-13 לחודש." וידעה כשקראה את שמה על המעטפה כי הוא
זה וידעה אף כי ציפה לכך.וכשקראה, זיק של חיוך ניגר מעיניה
בדמעות. שמחה על כי נימת התנצלות או תחינה לא נשמעו בקולו. הוא
ידע שזה יעליב אותה.
וכשהיא קראה את השם שלה בכתב ביד המזיע שלו הרגישה מין ריחוף
תמים באוויר והחלון הנשקף למולה שינה צורתו לסירה לבנה עם
תורן. והים מסביב שוצף וגועש והיו יצורי הלילה והרפש מזדחלים
בו לטורפה. והיה שם נחש מים רטוב מזיעת נעורים ולוטרה מרוק
בתולות ושממית שחורת זנב של הסגפנים, והם היו מתקבצים עליה
לאוכלה. ועכשיו, כשהיא חושבת על זה היה שם גם הוא.
הוא ידע שהיא תבין . כשהגיע לעיר כדי להעלות אותה באוב וגילה
שהיא שם ידע כי זו טעות איומה ובזעם חרט מכתב קצר ונוקב.
בהדגשה כתב את שמה על המעטפה המיותמת ממילים כי רצה שיאב לה
,כמוהו.ואת שערותיו שזיק של שיבה נשזר בהם מיהר להעלים כי ידע
שזו היא השוחה במעיין הנעורים וכי תבהל. וכשגילח את זקנו
התמציתי החל רוקם בליבו עלילת פגישתם המחודשת והריקמה הפכה
לממש בתוכו.
וכשחדלו מזרום הדמעות מעיניו הושיב אותה על ברכיו והחל להלבישה
, בשקט, כמכונת תפירה ענקית חיבר עליה בגדיה. את שערה הפך לצמה
ושזר בה חוט רביעי של סליחות.
"מיה" הוא לחש בעורפה שמולא הרף בנקודות נקודות של צמרמורת.
"מיה" לחש וחפן את ראשה בידיו.
לבנים.תכריכים לבנים ורכים. קשורה. לא יכולה לזוז. הצילו.
הצילו. מה. למה. מי קורא לי. מה מדבר. מיה . זו אני. נכון.
איפה. מיה . מיה. תמסחים בנהר גדול. מה לבלוע. אמא. מיה.
מיה.תחזיק לי את היד. עוד קצת . איפה מיה. מיה.
והוא הרגיש כאדם המחזיק ציפור בידיו והיא מתפתלת ומתכווצת
כאסירה, ממאנת לשיר , רוצה לעוף אך הרגל כרותה. "מיה" לחש שוב,
כשואל- כתמהה.
הוא הרגיש אותה רועדת בו כהוזה " תעני לי" מצא עצמו צורח
באוזנה, "מיה " רטט קולו העמוק.
ועכשיו הרגיש כמחזיק אבן או כאדם הטובע בנהר גדול כשאבן קשורה
לרגלו.ומושכת אותו מטה לאבדון. וכבר היתה קשה עליו הנשימה
והפכה כבדה ומתנשמת ושב להשתוקק למבטה.
הוא הרים אותה אל המיטה הסתורה ובמבט ריק הפשיט אותה שוב ונתן
מנוח לתשוקותיו.
מעלה מטה, מעלה מטה כרעה המיטה מתחתיהם והוא כאחוז הטירוף
מתנשף מעליה, הדוממת ואין בה רוח חיים.
וכשסיים והמיטה הפכה אדום דחף אותה לשקית קניות גדולה ותקע
מתחת לשידה.
הם אכלו אותך. מיה. את יודעת את זה יקירתי. אהובתי. השד שתום
העין גמר להמיתך. איפה. מיה. מיה. איפה את רועת כבשים שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איפה אלוהים?

עבדתי בחנות
סקס, ועדיין יש
לי תיסכולים
מיניים.


-זו שפוטרה
מקנאה-


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/6/00 14:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עירית מנור

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה