אתה זוכר איך מזמן,
כשהמזרון שלי היה בפינה
שבה הגג נפגש עם הרצפה
כשישנו מחובקים והטיפות הציפו אותנו,
היית שואל אותי ברגעים מסוימים
באיזו שפה אני חושבת?
עניתי שזה משתנה.
אני תוהה עד כמה ידעת
שכשהייתי איתך חשבתי בעברית
כי רק בה אני מסוגלת להתאהב.

אתה יודע ילד
אתמול הודיתי בפעם הראשונה
שאני משקרת. תמיד.
והוא שאל למי
ועניתי
שלכל מי שמעולם
לא חיבק אותי בלילה.

ילד,
הערב שתיתי וודקה מתוקה
ועישנתי סיגריות לייט
ואתמול פגשתי אהבה ישנה
ודיברתי עליך
אמרתי לו
שאני אוהבת אותו
ותמיד אוהב
ואז חשבתי
שלך אף פעם לא אמרתי
אפילו לא
שאני אוהבת את הצורה
שבה אתה מחבק בלילה
עם יד אחד מתחת למותן שלי
ויד אחת מעל
כמו שומר עליי
שלא אברח.
תמיד קישרתי את זה
עם ההרגל של לנגן יחף
וכשאמרתי לך
שאני אוהבת את זה
התכוונתי
למשהו אחר.

ילד,
הלילה נסעתי שעה וחצי הביתה
מתל אביב ועד לירושלים
זה לא אומר לך כלום, כמו
ניו אינגלנד בשבילי.
הייתי קצת שיכורה
ונהגתי.
בלי חרטות. רק לספר לך
שהקשבתי לטום ווייטס
ועישנתי סיגריה
ופתאום זה היה כל כך ברור
שאתה
חסר. וזה כאב. כואב.

וילד
חזרתי הביתה ופתחתי את המחשב
התכוונתי לשלוח לך אימייל
ורק לומר את האמת
אני אוהבת
מתגעגעת.
ירחים ורודים ו
אתה מיוחד בשבילי.

(אבל לא היה לי אומץ
כי כדי לומר מילים כאלו
אני צריכה להחזיק לך את היד)