אם הייתי לידך עכשיו... הייתי מתיישבת על ברכייך, מלטפת את
לחייך, את חיוכך... מנשקת לשפתייך, ואחר כך, לצווארך.
אם הייתי לידך עכשיו, לאחר שהתיישבתי על ברכייך... ליטפתי את
לחייך ואת חיוכך ונשקתי לשפתך ואחר כך - לצווארך...
הייתי מוצצת את תנוך אוזנך... מסתכלת בעינייך, מרותקת
לאישונייך, האם הם מביטים עליי? או שאני שקופה להם? את רואה
אותי?
אם הייתי שם עכשיו, לידך, הייתי מתיישבת על ידך עם דף ועיפרון,
לא צריכה יותר מזה!
מתיישבת ומציירת, כל פיפס בפנייך, את עינייך, תלתלייך
האדומים...
אם הייתי לידך עכשיו, סביר להניח שהייתי צועקת - צועקת וצועקת,
לא ברור לא לי ולא לך ממש על מה... אבל צועקת! רק בכדי לפרוק
את כל העול מהלב, את כל הכאב שיצרת.
אם הייתי לידך עכשיו, הייתי מניחה יד על בטנך, מרגישה את הרחם,
יודעת שזה המקום העדין ביותר אצלך, ושלגעת שם, את לא מרשה. אבל
הייתי נוגעת, רוצה להרגיש אותך בצורה שהכי תקרב אותי אלייך, אל
תוך תוכך.
אם הייתי לידך עכשיו, הייתי בוכה.
הייתי מייבבת בבכי מולך, מוציאה את כל הכאב על כתפיך... הייתי
מסתכלת על שפתייך במבט עצוב... על שיערך, על בטנך, על כל
כולך... כמה חבל, שאיני יכולה לראות את ליבך.
אם הייתי לידך עכשיו, הייתי שואלת מה שוכן שם על ליבך, בתוך
נשמתך... מבקשת לדעת מהפרי האסור שבמחשבתך...
אם הייתי לידך עכשיו הייתי מחבקת אותך! בכל הכוח! לא מסכימה לך
לברוח! מחבקת בכל כוחי, בכל נשמתי... את נשמתך לתוכי, את
יופייך לתוכי...
רק שלא תלכי, שלא תברחי...

אם הייתי לידך עכשיו...
איך תגיבי?