[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דיס בי
/
שקט

מעניין כמה זמן אצליח לשתוק ככה, מעניין מתי הם ישימו לב שלא
הוצאתי מילה מהפה כבר שבועיים.
הראש שלי מתפוצץ כבר מרוב מחשבות.
תמיד דמיינתי את זה, אם אפשר לשרוד בלי לדבר.
ועכשיו, כשאני לבד, ואין לי עם מי לדבר, החלטתי לנסות את זה.
אני מעבירה את הזמן החופשי שלי בשריפת גפרורים.
גפרור אחרי גפרור, סופרת את הכוויות על האצבעות.
כל כך כיף. פעם אמרו לי שאני מזוכיסטית.
אבל זה לא נכון, יש דברים שאני לא אוהב לעשות, למשל, אני אף
פעם לא חתכתי את עצמי. רק פעם אחת, כשרציתי להתעלף.
הייתי אז בכיתה ד', בשיעור נגרות. ישבתי עם המסור, יום אחרי
שאימא סיפרה לי שבמשפחה שלנו אחד הדברים שגורמים לנו להתעלף זה
דם.
ונורא סיקרן אותי איך זה להתעלף, אז ישבתי עם המסור, וחתכתי את
האגודל שלי. ירד לי כל כך הרבה דם, והייתה לי מן תחושת שחרור
שכזאת. לא בכיתי, אבל מהר מאוד התחלתי לראות שחור, הכל שחור,
לרגע הייתי בטוחה שאני מתעוורת, וזה כל כך דיכא אותי, ואז
התמוטטתי, שכבתי על הרצפה וחלמתי אלפי חלומות.
זאת הייתה השינה הכי מתוקה שהייתה לי בחיים, אבל היא נגמרה תוך
כמה שניות עם כמה מורות מפגרות ששפכו עליי מים.
באותו יום הפסיקה לי האהבה לבית הספר והתחילה השנאה.
הפסקתי ללמוד והתחמקתי מאנשים שחשובים לי, נהייתי ילדה מופרעת,
ועזבתי את הבית. היחיד שאהבתי מכל האנשים סביבי במשך השנים
האלה היה רותם, הוא היחיד שאי פעם אהב אותי.
היינו מאוהבים, היינו החברים הכי טובים, היינו אבא ואימא, הוא
מילא את כל החלל החסר שהיה לי, ואני מילאתי לו.
הוא גם עזב את הבית כשהוא היה קטן.
ההורים שלו נהרגו בתאונת דרכים.
ואז הוא הכיר אותי, אני כבר לא זוכרת מתי זה היה.
אבל זה היה היום הכי טוב בחיים שלי.

גשם חזק. עננים שחורים וילדה מטורפת ששוכבת על הכביש, בוכה.
אני.
הכביש היה שומם במשך שעות. לא עברה אף מכונית.
פתאום עברה מכונית עם אורות חלשים, כמעט פגעה בי וברגע האחרון
עצרה.
מתוכה יצא גבר נאה, רותם.
הוא שאל אותי אם אני משוגעת, ועניתי שקצת, הוא צחק, והעלה לי
חיוך על השפתיים.
נכנסתי אליו למכונית, כולי רטובה.
בדרך כלל לא הייתי נכנסת למכוניות של זרים, אבל משהו בו היה כל
כך מיוחד וטוב, שנורא משך אותי אליו.
דיברנו שעות, נפתחתי אליו וסיפרתי לו את כל העבר שלי, הוא היה
הבן אדם הראשון שהתעניין בי ונתן לי הרגשה שאכפת לו ממני.
הוא לקח אותי אליו לדירה ומאז אנחנו ביחד.
עד לפני שבועיים. כשרבנו, ורותם ארז מזוודה, לא כל כך גדולה,
מה שנתן לי קצת תקווה.
זה היה כמו בסרטים, אבל הסוף הטוב שלנו לא בא אחרי זה.

לא הייתי צריכה להגיד לו את הדברים שאמרתי, הייתי צריכה לשמור
אותם לעצמי, לשתוק.
שיבוא עכשיו, אני כבר יותר מיומנת, כבר שבועיים שאני יושבת
כאן, שותקת, מעניין כמה זמן אצליח.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם תרצי אין זו
מציצה!




חזי מ-144 מרגיע
את אשתו
הדרוזית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/2/04 13:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דיס בי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה