היום כבר יש חוק נגד סלקציה. מועדונים ובתי ספר אמורים לקבל
אותך בלי בעיה בכלל, בלי קשר לדת, מין גזע, לאום וסוג החברה
שלך.
אבל אנחנו? אנחנו עושים סלקציה כל הזמן. כל הזמן!
קחו לדוגמא, נסיעה ברכבת.
אתה עולה בתחנה, ומסתכל על הקרון שעליו עלית, עובר קדימה, ותוך
כדי הליכה, מחפש מקום פנוי.
"לא פה", אתה חושב לעצמך, כשאתה רואה ספסל עם 3 אנשים.
"אין מקום".
"לא ליד הזקנה הזו" אתה ממהר לעבור הלאה. "ילדים?" חס וחלילה,
אלה עושים הכי הרבה רעש.
חיילים? מה? הוא מגולני, בחיים אני לא אשב לידו, כזה אפס, בטח
ובטח שלא ליד המגבני"ק המטומטם הזה. מה זה? ג'ובניקים?!? לכו
לעזאזל, תעשו צבא. ואם כבר דיברנו על משתמטים, בטח שאני לא אשב
ליד הדוס הזה, הוא קורא תהילים עכשיו.

הלאה, עברנו קרון.

איכס, זקן. בטח מסריח. אויש, אתיופי עם תרנגולות בתוך סל
מפלסטיק.
רוסים עם וודקה ועיתון זול ברוסית. בחיים לא לשבת לידם.
תימני עם כיפה ונזלת באף, מרוקאי עצבני עם שרשראות, כפכזי
שמקלל כל דבר שני שהוא רואה, זוג הומואים שמחזיק ידיים, אישה
בהריון, שאולי תצטרך עזרה אם יקרה משהו, עיוור, נכה, ערבייה
שמנה עם 8 ילדים, דוסית עם 15 ילדים, אנשי עסקים עם עניבות -
מיליונרים מדי לטעמי, סטודנטית ג'ינג'ית עם חזה גדול שלומדת
מדעי המדינה שנה ג'.
לידה אני אשב.

ממש סלקציה אני אומר לכם. סלקציה שמקורה בעודף הורמונים, ושנאת
הזולת.