|
אחד שם למעלה
לא מקשיב לדבר
וחייליו שחורים
לא מאמינים לזר
כל מי שנכנס
לא בקלות יצא
ומי ששינה
הוא זה שרוצה
להיות חופשי
בגופי, בנפשי
הם לוקחים לי הכל
הם יצאו שוב - בזול
מטיפים לי מוסר
ואני כאן נרדם
אם יכלתי אולי
להשאר מזוהם
זה מגעיל ודוחה
המעשה המביש
לא שלי הדבר
רק אותם הוא יבאיש
הוא רוצה מהם מוצר
שישאר מסוגר
אלוהים מרחף
עכשיו על סמים
וכל חייליו
בשקט נחים
ויקומו שוב
וילחמו כאריות
ברגע שאני
אנסה להשתנות
הם כמו נחש
שמבטיח טובות
ולאחר שאבלע
יעשו לי צרות
תנו לחיות בשקט
ותעזבו לי ת'כסף
נבלות
עונש מוות לכל השונה
לכל הנורמלי והשפוי בנפשו
שיכאב לכולם
וגם הם ישמחו
והכל יהיה טוב
אם כולם יסבלו
|
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.