אתמול שוב חשבתי על החיים
וכמו תמיד כשאני חושב על החיים, נרדמתי באמצע
כשרונה נכנסה, מצאה אותי שיכור
יושב ומסתכל לתוך האור
ומחפש את המקום שלי בתוך הנורה הגדולה
פשוט להרחיק מחשבה מעוצמת הנפילה
וטוב לי, טוב לי לבד.
אבל עדיין, צריך להעביר סיפור חיים ביחד
לא להזדקן לבד, גם אם הגיל צעיר -
הנפש זקנה וכלואה בתוך אותם גבולות
ברורים של מציאות מוכתבת על ידי.
ויש גיטרה ויש סיגריה ויש מיטה חמה
וארוחה ומטריה ועבודה וחופש וכיף
ואין זיונים ובטח שלא אהבה, אז
מה שווה כל זה ? אתה נמצא שם
תלוי ומחפש עצמך בין חלקיקי אטום
ששטים להם ויודע לדבר אל עצמך
על עצמך ולהיות החבר של כולם,
אבל עדיין אני נשבע, שראיתי פעם ליצנים בוכים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.